בגדול הדעות היו חלוקות - הבכורה לא אהבה את הראמן עוף שלה (היא מזמינה ראמן בכל מקום שאפשר), השנייה נהנתה מהדים סאם, מהסושי אבי (שרימפס) ומקערת האורז שהזמינה, בעלי נהנה מהסושי הירושימה שהוא מזמין כבר פעם שנייה (הוא כבר היה במסעדה הזאת) - סושי סלמון, שרימפס ומיונז יפני, הקטנה נהנתה מהסושי סלמון (אבל למען הגילוי הנאות היא לא מאוד בררנית). אמא שלי נהנתה מהוג'י רול כמנה ראשונה, אבל לא נהנתה מהמנה העיקרית שלה (המנה הפרסית) - אבל לי היא דווקא הייתה טעימה - מנה שמזכירה את הים.
אני הזמנתי למנה ראשונה לוטוס (סושי עם קנפיו, ג'מבו שרימפס בטמפורה, טוביקו, ומעטפת של טונה צרובה) שהיה טעים.
אבל גולת הכותרת של הארוחה, והסיבה שאני כותבת עליה, הייתה המנה העיקרית שלי - תאי רד איילנד - נתח בשר באידוי ארוך, עם ירקות כמו חציל תאילנדי, עגבניות שרי, בצל וכו' ברוטב חלב קוקוס וקארי אדום חריף. המנה הזאת היא מנה מושלמת, וכל מי שטועם אותה (הכוונה למבוגרים - לא יודעת מה ילדים יחשבו עליה) מת עליה - מאוד דומה למנה של מינה טומיי מינה תאי אדום. אני מאוד ממליצה למי שלא מפריע לו חריף לנסות את אחת המנות האלה. אלוהים יודע איך ממי שבגדול שונאת את המטבח התאילנדי יצא שהמרק האהוב עליי כרגע הוא תאילנדי, הקינוח האהוב עליי כבר שנים הוא תאילנדי (מנגו וסטיקי רייס), ועכשיו השילוב של חלב קוקוס וקארי אדום (וגם קארי אני לא אוהבת!) פשוט כובש אותי בכל פעם מחדש.
לקינוח הוחלט לחצות את הכביש וללכת לקפה קפה, כי השנייה ראתה שם קינוחים שהיא רוצה. הוזמנו עוגת גבינה אפויה (עם סלט פירות, קצפת ורוטב תות), סופלה שוקולד, ושני ספלי שוקו לשלוש הילדות. היינו מפוצצים מהארוחה בתאי צ'ין אז לא גמרנו הכל, אבל הכל היה מוצלח וכולם נהנו.
גם האזור עצמו נעים ונחמד בצהרי שבת. אחרי קפה קפה הלכנו לגן המשחקים הגדול הצמוד, לפני שהמשכנו ליתר תכניות השבת.