אחרי בר א וין, קפה נורדוי של עינב אזגורי ממשיכה במגמה הקולינרית של השף: אוכל אירופאי מוקפד וטעים להפליא אבל לא נפוח מעצמו. ערב של כיף.
הכל כבר נאמר על קריסת ענף המסעדנות בארץ. מי שנשאר לעמוד, עושה את זה בזכות ובכבוד. אחד הבולטים בתל אביב בהקשר הזה הוא השף עינב אזגורי, שתחת ידו גם מסעדות כמו בר א וין ודא דא דא. דומה שאין דרך להטיל ספק במקצוענות של האיש. ארוחה טעימה מאד מאד שנסקרה כאן בבר א וין לפני שמונה חודשים הוכיחה שליטה בקלאסיקה הצרפתית, ועכשיו, לרגל יום ההולדת של השותפה לארוחה (כמעט יומולדת משותף, שלה ב 31.1 ושלי ב 20.2), הגיע הזמן לבדוק את השלוחה החדשה יחסית של אזגורי, קפה נורדוי.
קפה נורדוי ממוקמת במלון נורדוי. המלון עצמו נראה כמו מלון קלאסי בתל אביב של פעם. אלא שהאווירה בפנים בערב בו ביקרנו הייתה צוהלת ושמחה. מלא אנשים. בלי יותר מדי גינונים אירופאים אבל כמובן לא שכונה מצד שני. אווירה של מסעדה חמימה ומאירת פנים. בניגוד לבר א וין הצרפתית, כאן יש השפעות משאר מדינות אירופה הנושקות לים התיכון בדגש על ספרד. גם כאן מחולק התפריט לסקציות: צמחוני, דגים, ובשר. הכל נראה מזמין מאד, אבל היה ברור שנלך על מנות הדגל: מוס פרמזן וסלמורחו עם ברוסקטה (49) , תפוח אדמה אנה עם איולי בצל מושחם (46) ו בוראטה וקלמנטינות מבושלות בסירופ, שקדי מארקונה ושמן זית (48) יחד עם לחם וחמאה (18) .
מה נגיד? כל בחירה- בינגו. הבוראטה מאז ומעולם הייתה גבן קצת כבד מדי לטעמי, אבל הייתה באמת טעימה. הסועדת החוגגת שהתעקשה על המנה התמוגגה מהקומבינציה. הכל איכותי והביצוע מצויין. הסלמורחו הוא מרק בסגנון גספאצ'ו, כאן בגירסה חלקה ועדינה בצלחת מרק ולידו כדור גדול ואוורירי של מוס פרמזן עם טעם נוכח ואופייני אבל במרקם של ענן. גם כאן טעים מאד. השיחוק הפחות צפוי הגיע מתפוחי האדמה. פום אנה היא מנה מסורתית של תפוחי אדמה בחמאה בתנור, כאן הוסיפו שמנת, עיצבו לצורת גראטן, אפו אותה עם משקולת ואז פרסו את הגראטן למלבנים וטיגנו בשמן עמוק או חמאה מזוקקת. התוצאה היא הצ'יפס הכי עשיר וממכר שתאכלו אי פעם. יחד עם איולי נהדר על בסיס ריבת בצל זה היה גם טעים ברמות על, גם מושחת במידה וגם משביע עד מאד. בשלב זה הגיע השף אזגורי לשולחן. אי אפשר לא להתפעל מהעובדה שהבחור השיל כ 30 קילו ממשקלו מאז הביקור בבר א וין. הוא הדגיש שהמתכון של תפוחי האדמה פשוט מאד להכנה. כשאומר את זה הבנאדם היחידי בארץ שיודע להכין טורטייה דה פאטאטאס ספרדית כמו שצריך, אני מאמין לו, ומכיוון שהמתכון כבר פורסם (חפשו "פום אנה" באתר השולחן), בכוונתי לשחזר אותו בהקדם, אלא אם אספיק לחזור לקפה נורדוי בשבילה. זו מנה שמצדיקה לגמרי חזרה למסעדה. לא פחות.
בשלב הזה, באופן לא מוזר, כבר היינו די שבעים. האוכל העשיר, הבוראטה, תפוחי האדמה, הלחם, מוס פרמזן. אין פלא. לא התחשק דגים, אז הלכנו על פעמיים בשר, אחת בגירסה קלילה ואחת כבדה יותר: טרטר בקר וירקות עם חלמון נא וברוסקטה (67), וגם סטייק סינטה, גראטן תפוחי אדמה, ציר בקר ועלים ירוקים (98). שתיהן טובות לסוגן: בשר נא אינו כוס התה הפרטית שלי, אבל זה שלפנינו היה באיכות ראוייה. רוטב החזרת היה אמנם מעט תוקפני, אבל השתלב בהרמוניה לא רעה עם היתר. הסינטה גם היא מאיכות טובה מאד, צרובה מדיום רר מושלם, הגראטן החלבי, מן הסתם בצלחת נפרדת, הוסיף עוד קצת תפוחי אדמה שלא יחסר. הוא היה טוב מן הסתם אבל פחות ריגש מאשר הגירסה המטוגנת. אלה היו שתי מנות הגונות, בלי פעלולים או יצירתיות יתר, אבל שתיהן עשו את העבודה.
כאן כבר היינו מפוצצים אבל בלי מנה אחרונה אי אפשר: עוגת גבינה באסקית (42), קרם שוקולד אפוי עם פחזניות ריקוטה (43).
על חשבון הבית הגיעה גם גלידת וניל עם שמן זית, מלח ים וגרעיני פרג. עוגת הגבינה, עוד קלאסיקה של המקום, הייתה לא פחות מאליפות. שחומה עד מאד מבחוץ ורכה מבפנים, והכי חשוב: לא מתוקה מדי. הכתרים שנקשרו לראשה מוצדקים עד מאד. הנה עוד מנה לחזור אליה. קרם השוקולד הבריק פחות, והפחזניות היו, ובכן, פחזניות. זה בוודאי לא היה רע. זה אפילו היה טוב, אבל קצת החוויר ליד העוגה הלבנה. הבעייתיות התגלתה דווקא במנה על חשבון הבית: גלידה עם שמן זית ומלח ים זה לא רעיון חדש, אלא שכאן הוצפה הגלידה בשמן זית חזק מדי משל הייתה חומוס. גם המלח הגס היה מוגזם וגרגירי הפרג לא תקשרו במאום. ואם זה לא מספיק, היה שם גם מקל מלוח בטירוף ועל כן מיותר בטירוף בהתחשב בנוכחות המלח הגס. מאחר שנשאלנו לדעתנו על ידי הצוות הסברנו שלטעמנו די בכף שמן זית ובשלושה גרגירי מלח גס ותו לא. הסועדת ממול לא הייתה מסוגלת להמשיך, ואילו אני נשברתי אחרי שלוש כפות נוספות. זה אולי קינוח למתקדמים, אבל טוב יעשה אזגורי אם יאזן ויעדן אותו הרבה יותר.כרגע, הוא על גבול הבלתי אכיל, אבל בהחלט יש מקום לאופטימיות.
517 שקל כולל קוקטייל ושתייה עלתה הארוחה. הנה כי כן, בפאראפרזה על שירה הוורוד להפליא של נטע ברזילי, לא באסה סבבה כי אם קלאסה סבבה. לא זול כאן בערב, אבל שווה כל שקל. עינב אזגורי יודע מה הוא עושה. אם בא לכם ארוחה אירופאית מסורתית אבל קלילה וכיפית, זו בהחלט הכתובת. רוצו לאכול מוס פרמזן, תפוחי אדמה מופלאים ועוגת הגבינה הכי טעימה שיש. כאלו אין באף מקום. שרק ימשיך ככה. אנחנו נחזור, ויפה שעה אחת קודם.