החלוצים 3 מקום של אוכל
במוקדם או במאוחר, מגיע שלב ההתבגרות של כל פודי, בו הוא מגיע לנקודת ההבנה המתבקשת שמסעדה סובבת קודם כל סביב אוכל. מובן מאליו, לא? ייתכן אבל זה מעט יותר מורכב מזה. זו ההבנה שלהיבטים כמו עיצוב, אווירה, צילחות, סיפור רקע ואפילו גימיקים, יש אומנם חשיבות גדולה ביצירת החוויה המלאה וביכולתם להפוך מקום עם אוכל טוב למסעדה מעולה, אבל הם לא הכרחיים על מנת להפוך מסעדה לטובה ולבטח לא מחפים על רמת האוכל. זה השלב בו הפודי מתאהב במסעדות בסגנון של החלוצים 3. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
עסקית בדה באן ונאמר ראמן
הראמן מתחיל להתפשט בתל אביב כמו פטריות שיטאקי אחרי הגשם, אבל ב'דה באן' מגישים את המרק היפני המנחם עוד הרבה לפניי שהוא הוכתר כ טרנד מקומי ודואגים לעשות זאת ברמה גבוהה כבר כמה שנים. ה מזנון היפני של האחים קיצ'ס הביא לתל אביב את בשורת אוכל הרחוב האסייאתי, דווקא ליד לשוק הכרמל, והפך מאז לאחד המקומות השווים ביותר כשמתחשק לאכול אוכל אסייאתי טעים ואיכותי באווירה לא מחייבת, או סתם קצת לרפד את הבטן בארוחה קלה. רק אל תצפו למצוא כאן סושי. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
העסקית של דיינינגס היורשת היפנית לעסקית של מול ים?
בשלהי שנת 2014, הגיעה לארץ עולה חדשה מלונדון ושמה Dinings. דיינינגס היא למעשה מסעדה יפנית נחשבת מלונדון, שפתחה סניף נוסף ויחיד דווקא בישראל, על הגג של מלון הבוטיק התל אביבי – 'דה נורמן'. המאפיין המשותף של כל הדיווחים ששמעתי וקראתי מאנשים שאכלו במסעדה, היה שכולם חשבו שמדובר במחירים מוגזמים עד לכדי טירוף, דבר שהרחיק אותי משם עד לאחרונה, שדיינינגס החלו להגיש עסקית צהריים במחירים הרבה יותר מתקבלים על הדעת. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
הדסון כשהפרות מגיעות לגן עדן
בחיים הכל יחסי ולכן גם הכל בר השוואה ונתון לביקורת. לפעמים תאהב דבר אחד ותשנא דבר אחר, לפעמים תהיה אדיש. במהלך השנים תמיד היה לי את המקום שמבחינתי נחשב הסושי הטוב ביותר , ההמבורגר הטוב ביותר , הרבה פעמים הם אפילו היו משתנים מידיי פעם אך אף פעם לא הייתה לי מסעדת בשר מועדפת, איכשהו אף מסעדה לא בלטה לעומת מתחרותייה, לפחות עד לפני כשנתיים וחצי, כשאכלתי לראשונה בהדסון. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
ויטרינה הרבה יותר מאוכל רחוב
ענף הקולינריה בארץ התפתח ללא היכר בשנים האחרונות. תוך מספר מועט של שנים, הפכה ישראל (ותל אביב בפרט) ליעד קולינרי אטרקטיבי מאוד, שעונה (כמעט) על כל החשקים. כן, היו לנו גם מסעדות טובות עוד קודם, אבל המספר הוכפל פי כמה בעשור האחרון ולמרות שאנחנו עדיין לא מעצמה קולינרית, הרמה הממוצעת פה לא נופלת מהמון בירות קולינריות בעולם. גם באוכל רחוב אנחנו הולכים ומתפתחים אופנות באות, אופנות הולכות היום זו הארפא, אתמול זה הטאקו, לפני שנה זה היה הדים סאם, אבל נדמה שלכולנו יש פינה חמה בלב ובבטן להמבורגרים, נקניקיו...
קרא בבלוג
קוואטרו על כף המאזניים
באחת הפתיחות המתוקשרות והמסוקרות בזמן האחרון (יש שיגידו באופן מעט מוגזם), נפתחה לאחרונה מסעדת קוואטרו האחות הצעירה של מסעדת מסה בראשות השף אביב משה. קוואטרו נשענת על המטבח האיטלקי שמדבר אל כולם ומביאה אותו עם טוויסט, לצד עיצוב שאי אפשר להשאר אדישים אליו ושף בפועל שצמח במסעדת מסה. האם קוואטרו תצליח כמו אחותה הגדולה? והאם מעבר להצלחה, היא תוכל גם להכנס קטגוריה של המסעדות הטובות בארץ? להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
מונא מוקד עליה לרגל
לרגל יום ירושליים הנחגג היום, החלטתי לחרוג מהנוהל שלי שדורש מינימום שני ביקורים במסעדה לפני כתיבת ביקורת, כדי לשתף אתכם בחוויה שהייתה לי במונא. הרי גם ככה אני לא מוצא מספיק הזדמנויות לצאת מאיזור המרכז, אז עד שזה סוף כל סוף קורה, רצוי שלפחות תצא מזה ביקורת במיוחד כשיש בשורות טובות. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
יומנגס גדול יותר זה טוב יותר?
מבין כל הביקורות שעלו עד היום לבלוג יש ביקורת אחת שמככבת בראש רשימת הביקורות הנקראות הביקורת על יומנגס. הביקורת ההיא לא הייתה סתם ביקורת, אלא ממש תחקיר שהקיף בזמנו את כל האופציות בתפריט והשורה התחתונה של הביקורת דאז הייתה: זה ההמבורגר הכי טעים בארץ, אתם חייבים את זה לעצמכם . עברו יותר משנתיים מאז אותה ביקורת אינסוף קציצות יצאו מעמדת הגריל של יומנגס, שהספיקה מאז לשנות כתובת, להגדיל משמעותית את כמות המקומות, להוסיף המבורגר חדש ומנות חדשות ורק הצ'יפס נשאר אותו הדבר הגיע הזמן לעדכון מהשטח. להמשיך לק...
קרא בבלוג
בראנץ' שיכורים בסרווסריה
כבר רשמתי בעבר על המחסור שיש לנו בתל אביב בבראנצ'ים אמיתיים, שנמתחים עד לשעות הצהריים המאוחרות, כפי שבראנץ' אמיתי צריך להיות. אז כפי שארוחות הבוקר זכו לעדנה מחודשת בשנה החולפת, כך גם הבראנץ' מתחיל לקבל בתקופה האחרונה את היחס המגיע לו – לא עוד סתם ארוחת בוקר בשישי ושבת שלובשות כותרת מפוצצת, אלא ארוחה שהיה באמת השילוב האידאלי למי שקם מאוחר וצריך גם לפתוח את היום וגם להחזיק שבע עד הערב. אין המון מקומות שמציעים לנו את השילוב האידאלי, אבל יש את הסרווסריה. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
אז ניפגש בשמונה
חשבון האשראי של חודש ינואר עורר אצלי התפכחות (רגעית) בנוגע לסדר גודל ההוצאות שלי במסעדות. אי לכך ובהתאם לזאת, הבנתי שאני צריך לשאוף ללכת יותר למקומות שבהם אפשר להנות מארוחה במחיר סביר. מפגש עם חברים הוביל אותי חזרה לשמונה, המקום הקטן והחביב בכיכר רבין, שהבטחתי לעצמי (ולכם) שאחזור אליו כדי לבדוק אותו קצת יותר לעומק, אחרי ביקורון מוצלח שכלל מנה אחת טעימה ומשביעה. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
האחים המוצלחים הבראנץ' החדש של האחים
משהו טוב קורה בתל אביב, נראה שמאז ההיסטרייה סביב ארוחת הבוקר של מסעדת 'חמש' במלון הבוטיק המלון ברחוב מנדלי (שלמיטב הבנתי היא כבר לא טובה כפי שהייתה בהתחלה), יותר ויותר מקומות הבינו שיש ביקוש לארוחות בוקר ששוברות את הקונספט המשעמם של ביצה לפי בחירתך, לחם ו-5 ממרחים זולים ומציעות ארוחות בוקר יותר מיוחדות ומשתלמות, כשגם קונספט הבופה זוכה לתחייה מחודשת. לתחום ארוחות הבראנץ' נכנסו בחודשיים האחרונים שחקנים חדשים, ביניהם אפשר למצוא את האחים שמציעים בראנץ' חדש שמכוון גבוה. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
זכאים צדק, חמלה, חובבנות
בשנים האחרונות החלה הטבעונות לחלחל לתודעה הציבורית בקצב מואץ. לא עבר זמן רב עד שבמסעדות רבות צצו מנות מותאמות לטבעוניים, אך לרוב אותן מנות היו סוג של אילתור שפוגש פשרה שפוגש טופו או סייטן. אבל היו גם ארוחות טבעוניות מיוחדות שאורגנו במסעדות נבחרות, אליהן הגיע קהל טבעוני שנהנה מארוחות שהוכיחו שגם אוכל טבעוני יכול להיות טעים ויצירתי. איפשהו בשיאו של טרנד הטבעונות (שבגלל העונה האחרונה של האח הגדול, הוא כנראה כבר אינו טרנד, אלא כאן כדי להשאר), נפתחה מסעדת זכאים בוטיק טבעוני אורגינל , שביקשה לתת מענה ...
קרא בבלוג
המסגר 5 נווה מדבר
אילת – עיר הנופש של ישראל, המקום שבו ישראלי ימצא את עצמו כנראה רק באחד מהמצבים הבאים: כחלק מטיול משפחתי, במסגרת כנס מקצועי או כמו שהולך לקרות בסופ ש הקרוב – כחלק מחופשת הסמסטר של הסטודנטים במוסדות האקדמייה השונים. למרות הרצון של אילת להצטייר כיעד החלומי לחופשה, בפועל מתקבל הרושם שהיא תקועה לה אי שם בשנות התשעים, בעיקר כשמדובר על ההיצע הקולינארי. אך יש חדש תחת השמש להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
לה רפובליקה די רונימוטי כבד בריזוטו, קל בכיס
שבועיים של רגיעה לפני המבחן האחרון של הסמסטר, זה פרק זמן שמאפשר להחזיר את הבלוג לחיים אחרי תקופה ארוכה ולחוצה. זה לא שהפסקתי לאכול במסעדות, חשבון האינסטגרם שלי יעיד על כך, אבל היעדר הזמן הקשה על מלאכת כתיבת הביקורות הארוכות (לפדנטיות יש מחיר). ואם בדברים ארוכים עסקינן, אולי שווה להתעכב על לה רפובליקה די רונימוטי , שעד שתספיקו להגיד את השם של המסעדה הזו 3 פעמים, כנראה תוכלו לסיים לאכול בה ארוחה עסקית כמו זו שאני אכלתי להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
לונה פארק של טעמים צהריים בכתית
לא קל לחזור לשגרה אחרי שבועיים וחצי של בטן גב במקסיקו, בייחוד אם נוחתים היישר אל תוך תחילת הסמסטר. כרגיל, הטיפול הטוב ביותר לשביזות מתחיל דרך הבטן. המסעדה שנבחרה למטרה זו הייתה הפעם כתית, שבשנה האחרונה שינתה כתובת וקונספט ועל כן, ביקור בכתית החדשה היה מתבקש. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
עסקית באלבה צדק חברתי
עוד לפני שנפתחה, מסעדת אלבה משכה את תשומת ליבי בשל המיקום שנבחר לה תחת המגדל היוקרתי שנבנה ברחוב אבן גבירול ובשל עיצוב המקום, עם קירות הזכוכית הגבוהים שלה שמשקיפים לרחוב. כל הסיבות האלו, גרמו לי ולחברה שלי להוסיף את אלבה לרשימת המסעדות הבלתי נגמרת שלנו, עוד מאז שחלפנו על פני המסעדה סמוך לפתיחתה. אולי אורך הרשימה הזו מסביר מדוע לא היינו במסעדה עד היום, אבל תרמו לכך גם חוות דעת קיצוניות, בעד ונגד המקום, שגרמו לנו לדחות את ההגעה. מעבר זמני לדירה באבן גבירול, הוא זה שגרם לנו לנסות את המסעדה. להמשיך ...
קרא בבלוג
פוראמה המקום שתל אביב חיכתה לו
באיזור מבודד יחסית משאר מסעדות האיזור, בשלהי רחוב ראשי, מצאת את מסעדת הדים-סאם שקיבלת עליה המון המלצות. חלון ראווה אדום שבחלקו העליון שילוט עם רקע לבן וכתב אדום, נושא באופן כמעט מתבקש את הצירוף השגוי Dim Sam. אתה נכנס פנימה ומגלה שהמקום מלא באנשים שהגיעו במיוחד, בעוד אפך מתמלא בריחות של זכרונות לא מוכרים. אתה מתיישב ומקבל לידך את התפריט, בו לכל מנה יש מספר שעשוי להיות יותר שימושי מהשמות שוברי השיניים ולכל מנה תמונה שצולמה בחוסר מקצועיות מובהק ופירוט בשפה המקומית ובאנגלית. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
עסקית ביאקימונו ותודה על הדגים
אולי זו רק הרגשה אישית שלי, אבל עושה רושם שבשנים האחרונות הסושי הפך להיות אחד המאכלים הלאומיים שלנו. זה כבר הפך לדבר שגרתי, שאנשים מנהלים וויכוחים סוערים על איפה לדעתם נמצא הסושי הכי טוב בארץ, באותה זיקה סנטימנטלית שבעבר הייתה שמורה רק לחומוס. יש מי שמעדיף את הסושי המסורתי, יש שמעדיפים שילובים מערביים מיוחדים או מופרעים. מישהו אחד עשוי להעדיף אינסייד אאוט, אחר יעדיף סאשימי או ניגירי, או קונוס כל כך הרבה אפשרויות. בדבר אחד אין וויכוח בנוגע לסושי – איכות הסושי נקבעת קודם כל לפי איכות הדג וזה בדיוק...
קרא בבלוג
חדר האוכל ארץ ישראל היפה
השירות הצבאי שלי נמשך חמש וחצי שנים. למרות שבחודשים הראשונים לשירות ניסיתי להתרגל לאוכל בחדר האוכל של הבסיס בו שירתתי, מצאתי את עצמי מהר מאוד עושה כל שביכולתי כדי לא לאכול שם, בייחוד אחרי תורנות המטבח הראשונה שלי. למזלי הרב שירתתי בבסיס פתוח במרכז הארץ, כך שהיו מספיק אפשרויות ראויות במרחק נסיעה קצרה. היו לא מעט חיילים שנהגו לעשות כמוני, כי גם להם המושג חדר אוכל עשה טראומה קלה, אבל אני שמח שזה לא מנע ממני לבקר במסעדת חדר האוכל של עומר מילר. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
צהריים בטוטו קצת אחרת
בין כל המסעדות של תל אביב (ושל הארץ בכלל), יש כמה מסעדות ששמן בולט מעל כולן, שמתחרות מידיי יום על הכבוד להחשב כטובות ביותר. מסעדה אחת עושה זאת כנראה טוב מכולן – טוטו, של ירון שלו, שמאז שקיבל את המשוכות בטוטו, הפך אותה ממסעדה ממוצעת להרבה יותר מזה. בשנתיים האחרונות זכתה המסעדה בתואר המסעדה הטובה ביותר בתחרות פרסי האוכל של מגזין TimeOut וגם המבקרים ממשיכים לשבח אותה בכל פעם. הלכתי לבדוק את תפריט הצהריים שמציעה המסעדה שנמצאת בטופ הקולינארי של תל אביב. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
רוקח שוק האחות המוצלחת
מתחם שוק הנמל של תל אביב, עבר רענון בתחילת חודש אפריל, כשמסעדת טאפאס בשוק של האחים ירזין נסגרה ובמקומה נפתחה מהר מאוד מסעדה נוספת של השף אייל לביא – רוקח שוק. תפריט המסעדה החדשה של לביא, מושפע בעיקר מהמטבח איטלקי, זאת בניגוד למסעדת רוקח 73 הטובה והיציבה, בה המטבח מאופיין בעיקר בבישול צרפתי ובניגוד לרוקח ים שנפתחה לפני פחות משנה בשוק יפו, שמוגדרת יותר כטאפאס בר ספרדי. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
בראנץ' בטאפאס אחד העם ככה עושים את זה
יש שאומרים שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום, אבל למי יש כוח להתעורר בסופ ש בבוקר אחרי שבוע עמוס? בדיוק בגלל זה הומצא הברנאץ'. בעוד בארץ שלנו אימצו בחום את המושג ברנאץ' (אולי כי המילה בוהוריים נשמעת כמו שם של מחלה), מעט מאוד מקומות באמת מותחים את שעות הבראנץ' מעבר לשעה 13:00. כששמעתי שבטאפאס אחד העם החליטו לפתוח את המסעדה בסופ שים, לבראנץ' שרק מתחיל ב-11:00 ונמשך עד השעה 16:00, ידעתי שאני אלך לשם בהזדמנות הראשונה שתהיה לי. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
דוד ויוסף Downtown נוצץ, אבל לא זהב
מסעדת דוד ויוסף DOWNTOWN של השפים דודו אלמקייס ויוסי שטרית, אומנם נפתחה רק בפברואר האחרון, אבל לשני השפים יש כבר קילומטראז' מכובד ביחד. הם עבדו יחד במטבח של מסעדת סיטארה במתחם סי אנד סאן, שם דודו תפקד כשף ויוסי שימש כסו שף שלו. לקראת תחילת שנת 2010 עזבו את סיטארה ופתחו יחד מקום קטן ברחוב ירמיהו בשם דוד ויוסף , שסיפק תפריט שנתן כבוד למטבח הים תיכוני בקונספט של מנות טאפאס במחירים הוגנים. מעולם לא אכלתי בגלגול הקודם של דוד ויוסף, אבל כל פעם שעברתי ליד, המקום הקטן הזה היה מלא אנשים, שידר אווירה שמחה...
קרא בבלוג
עסקית בצפון אברקסס הייחוד שבפשטות
אייל שני, אם להשתמש בשפתו הציורית והמופשטת, הוא חציל. אם הייתם מכריחים אותי להרחיב, הייתי אומר שהוא חציל מוזהב שגדל נגד כיוון הרוח, אבל בואו לבנתיים נסתפק בחציל. הסיבה שאייל שני הוא חציל, היא שהעולם מתחלק לשניים: אלו ששונאים אותו ואלו שאוהבים אותו. לא אשאיר אתכם במתח, אני אוהב מאוד את אייל שני ופועלו. במזנון התאהבתי בביס ראשון וחזרתי למקום פעמים רבות מאז, בסלון התמכרתי בעיקר לאווירה המחשמלת ואת פורט סעיד פקדתי זמן קצר אחרי שנפתחה. איכשהו, דווקא במסעדת צפון אברקסס לא ביקרתי עד עכשיו, בעקבות סימן ...
קרא בבלוג
עסקית בקופי בר כי הגיע הזמן
תל אביב מלאה במסעדות, חלקן ראויות יותר, חלקן ראויות פחות וחלקן בכלל לא. במציאות המקומית, בה מסעדות נפתחות ונסגרות ללא הרף, כל מסעדה בעלת ותק של יותר מ-5 שנים כבר כמעט נחשבת מוסד. אבל יש גם כמה מסעדות שהצלחתן בולטת מרחוק ואינה מוטלת בספק, מתוכן יש קבוצת מסעדות מסויימת, שכל אחת מהן נחשבת להצלחה בתחומה, קבוצת המסעדות של רותי ומתי בורדו. לחלקכם אולי השמות האלו לא אומרים כלום, אבל על המסעדות שלהם בטוח שמעתם: בראסרי, הוטל מונטיפיורי, דליקטסן וכמובן – הקופי בר. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
טאיזו מזרח רחוק חדש
בסוף ינואר האחרון, אירחה מסעדה שילה המצויינת את יובל בן נריה, ל-2 ערבי טעימות מיוחדים לקראת פתיחת המסעדה החדשה של השף, שעד לפני קצת יותר משנה היה השף בפועל במסעדת הרברט סמואל. את הארוחה ההיא פספסתי כי הייתי בשיאה של תקופת מבחנים, אז ברגע שנפתחה בשבוע האחרון המסעדה החדשה – טאיזו, אני והזללן הלכנו לבדוק את השטח ולתת לכם רשמים ראשונים מהמסעדה הכי מעניינת בגל המסעדות שנפתחו לאחרונה. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
יומנגס מקדש ההמבורגר
את הביקור הראשון שלי ביומנגס ערכתי ב-11/7/12, אחרי שידול אינסופי מצד פיגי, חברי ללימודים. ההמבורגר הכי טעים בארץ הוא אמר לי ואני קצת פיקפקתי, מה הוא מגזים? סך הכל המבורגר. ביס ראשון באותו ביקור הזכיר לי מה כל-כך מענג בהמבורגר טוב, החזיר לי את הכמיהה להמבורגר וגרם לי להבין מה הופך איזור שכוח אל, במרחק 30 דקות נסיעה מתל אביב בכיוון צפון, למוקד עלייה לרגל. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
רוקח 73 להפליג למחוזות אחרים
תחרות פרסי האוכל של Time Out לשנת 2012, הביאה לגל גדול של קופונים למסעדות המשתתפות בתחרות, זאת כנראה במטרה למשוך אנשים לאותן מסעדות ולזכות בעוד קולות בתחרות שלתוצאותיה יש השפעה לא מעטה על דעת הקהל. הקופונים, לרוב, לא סיפקו הנחה מאוד משמעותית, אלא תומחרו על פי מחיר הראשונה+עיקרית, כך שמי שרכש אותם הרוויח באותו המחיר גם כוס יין וקינוח לסועד. לא משתלם באופן חריג, אבל זו הייתה הזדמנות טובה, אם כבר תכננתם ללכת ממילא לאחת המסעדות. כך מצאנו את עצמו קונים קופון לרוקח 73. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
עסקית במסה החיים הטובים
יש כמה סוגים של אנשים והאופן שהם מגיבים לעובדה שאני כותב בלוג של ביקורת מסעדות, יש את המפרגנים, יש את מבקשי ההמלצות, יש את אלו שיוצאים נגד הציונים למסעדות שהם אוהבים, יש את המזדהים, ויש את יואב פרנקו, חבר יקר להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
אואזיס דברים שרואים משם לא רואים מכאן
לא לעיתים תכופות קורה שנפתחת מסעדה מסקרנת במחוזותינו, אך לפני חודשים אחדים נפתחה בתל אביב מסעדה חדשה שיצרה עניין בשל העומדת בראשה והצהרותיה. רימה אולברה היא שפית יהודיה מסן פרנסיסקו שעלתה לארץ בשנת 2000, אחרי שנים רבות של קריירה בחו ל. בשנים האחרונות היא הייתה מקיימת בביתה ארוחות גורמה מיוחדות, למועדון מצומצם של אנשים ששילמו בהתאם (השמעות אומרות שלפעמים המחיר הגיע ל-500 שקלים לארוחה). במרץ האחרון, לראשונה מאז עלתה לישראל, פתחה רימה מסעדה משלה. להמשיך לקרוא...
קרא בבלוג
המזללה על מה המהומה?
המזללה של השף מאיר אדוני נפתחה לפני חודשים ספורים והפכה תוך לילה מיום פתיחתה, למקום הכי חם בתל אביב. כדי להיות בין היושבים במסעדה ביום מסויים ושעה ספציפית, הייתם נדרשים להזמין מקום כמעט שבועיים מראש. לצד המון ביקורות חיוביות מאוד, היו גם המון ביקורות של אנשים שיצאו מאוכזבים ולא הבינו על מה המהומה. החלטתי להמתין מעט לפני שאנסה את המקום בעצמי והזדמנות כזו צצה בתחילת החודש, כשבשעה טובה אחותי סוף כל סוף פינתה לעצמה זמן, כדי שאוכל לקחת אותה למסעדה לכבוד יום ההולדת ה-24 שלה (שהיה בכלל חודשיים קודם לכן...
קרא בבלוג
עלו לאחרונה...
דיווח של יצחק בלייר in פורום ביקורת מסעדות על הדסון, תל אביב