מוסד נולד: יש כאן מנות שהן חוויה שלא תרצו שתסתיים. לעולם
הפעם הראשונה שהגענו לפרא הייתה לפני יותר משנתיים. זה היה ממש אחרי הפתיחה, באנו בחששות ויצאנו מחויכים . פרא התגלתה כמקום לא מאוד פראי (שלא לומר מהוגן להפליא), אבל עם המון אוכל טעים ומנות מדויקות ומבוצעות מצוין, בדיוק כמו שהייתם מצפים מאנשים שגדלו תחת יד הברזל של רותי ברודו. התחושה בדרך החוצה הייתה שלאביעד פלד ואורי שטיינברג, השפים שהכירו בהוטל מוניפיורי, יש את כל הפוטנציאל כדי להפוך את פרא ללהיט. A post shared by פרא pereh (@pereh_rest) שנתיים אחר כך וברור שזה בדיוק מה שקרה. אפילו הפיצוץ הקמבריונ...
קרא בטיים אאוט
לילה טוב שוק הכרמל: מקום קטן. תפריט קטן. מנות קטנות. להיט גדול
הדבר הכי חשוב לדעת לגבי לה סיטה היא שלמרות שהכתובת של המסעדה היא הכרמל 4, היא לא נמצאת בשוק הכרמל. וזה חשוב פעמיים. גם כי המידע הזה יכול לחסוך מכם לא מעט חיפושים מיותרים (לא משנה איך גיליתי) וגם כי בואו נודה על האמת אין הרבה מקומות בתל אביב שהם כל כך אטרקטיבים בשעות היום, וכל כך לא נעימים בשעות הלילה כמו אזור השוק ברחוב הכרמל. לא ברור למה, אבל דווקא הרגעים שבהם מנסים לנקות את השוק הם הרגעים שבהם הג'יפה שלו באמת נחשפת. אולי זה השקט מסביב שגורם לך להסתכל למקומות שאדם לא אמור להסתכל עליהם. אולי מי ...
קרא בטיים אאוט
זה לא בר. זאת לא מסעדה. זה מה שהולך עכשיו. וזה מצוין
קיץ 2023 הוא עידן המאש"ש. "מקום אינטימי של שף". מסעדות? זן בסכנת הכחדה. הקונספט קרס כבר בקורונה (זוכרים, היה איזה משהו כזה). בר יין זה יותר מעניין אבל הכי 2022. המאש"שים הם סוג של שילוב. מצד אחד מטבח של מסעדה, מצד שני אווירת קז'ואל לא מחייבת של בר. מצד אחד מנות קטנות של בר, מצד שני מחירים גבוהים של מסעדה. וכשקונספט חדשני ותוכנית עסקית ממולחת נפגשים, יש תמיד פוטנציאל ללהיט. "ביינה" יכולה להיות נערת הפוסטר של המאש"ש הממוצע. קודם כל, כי היא מגדירה את עצמה ככזאת כבר בשם. ביינה, בערבית, זה בין לבין. ...
קרא בטיים אאוט
המסעדה הזאת מוכיחה שיש כאן עדיין סיכוי. אם תשרדו את החריף
חצי שנה לתוך המחאה, אי אפשר לכתוב על משהו ברחוב הר סיני בלי לדבר קודם על הפיל שבחדר. כלומר הבית הכנסת הגדול. ולא כי יש איתו בעיה, אלא בגלל שאין איתו בעיה, ובימים האלו זה משהו לכתוב עליו הביתה. בזמן שבו המדינה היהודית והמדינה דמוקרטית נמצאות בקרב מתמשך, רחוב הר סיני הוא לא רק סמל אלא הדגמה לפיתרון. המקום שבו המתפללים שיוצאים מבית הכנסת מתערבבים עם האנשים שממתינים לשולחן במסעדה לא כשרה (הגם שלא פתוחה מכניסת השבת ועד צאתה, מה שמפחית את החיכוך), ושני הצדדים מצליחים לא להיפגע מזה. התזכורת לכך שלמרות ...
קרא בטיים אאוט
סוד הגן הנעלם: יש דיבור. יש לוקיישן. ויש גם אוכל טעים מאוד
ספק אם יש בעיר לוקשיין מוצלח יותר מאשר זה של "גן השקמים". מצד אחד, כיכר הבימה, כלומר המרכז של המרכז של המרכז. מצד שני, בצד. לא בתוך הבלאגן של הספק-כיכר-ספק-מחזיר-האור-הגדול-בעולם, אלא מאחור בשדרות תרס"ט, בין הבימה לבין ביתן הלנה רובינשטיין (זה שמישהו שילם כסף כדי שיקראו לזה על שמו, זה נחמד, אבל אנחנו עקרונית נגד הורדת נשים מהמרחב הציבורי). הגן, הוא כמובן, גן יעקב. מבחינה אורבנית מדובר בסוג של נס. פינה שקטה ופסטורלית בתוך אחד האזורים כי עמוסים בעיר. גן כל כך סודי, עד שלפעמים נדמה שהוא קצת מבוזבז....
קרא בטיים אאוט
גוסטו לא מתיימרת להרבה, אבל היא כל מה שהיא מתיימרת להיות
אפשר לדבר רגע על כיכר רבין? כי אנחנו בשלב הקצת מייאש שבו נראה שאיבדנו אותה לנצח. תל אביב כולה נראית כאילו אירחה סצינת קרב בסרט של מארוול, אבל באבן גבירול, ובעיקר בכיכר, זה נראה כאילו הרעים ניצחו. רק הבריזה, שמגיעה מהים דרך רחוב פרישמן, מפזרת קצת מעננת האבק והרעש הבלתי פוסקים של העבודות. והנה, כמו בסרט טבע עם פרשנות בריטית מאופקת, אפילו בתנאים הסביבתיים הקשים ביותר, החיים מצליחים להמשיך. כמו ביחס הפוך לכיכר העיר הריקה, הרחובות שמסביבה משגשגים. יש מדינות בעולם שאין בהם כל כך אופציות קולינריות כמו ...
קרא בטיים אאוט
אי אפשר לנצח בשר מצוין. המסעדה הזו צריכה יותר מניצחון אחד
"דילמת הצפון" הוא מושג קולינרי ידוע שהמצאתי ממש הרגע, שמנסה לתאר את הקשיים שמעלה סוגיית ה"איפה אוכלים" של הנוסעים לצפון הארץ. המתמטיקה פשוטה "מלא מקומות לנסות" כפול "קיבה קטנה מידי" בחזקת "הסיכוי שנחזור לכאן בקרוב" שווה "כל ארוחה היא בחירתה של סופי" (בהנחה שסופי בעניין של שאוורמה). כמות האופציות כל כך גדולה עד שלפעמים נראה שלבחור היא במשימה בלתי אפשרית. לאורך השנים התפתחו שתי מגמות הפוכות להתמודדות עם הבעיה. הבחירה הקלה היא ללכת על בטוח. למצוא מוסד, מקום מוכר שהיינו בו, ששמענו עליו, שברור לגמרי ...
קרא בטיים אאוט
קרנבל בנחל: הלוואי על כל העיר מסעדה שכונתית כזאת במחיר כזה
יחסית לעובדה שהירקון הוא פיסת הטבע הכי דומיננטית בעיר, די מדהים שממש קשה למצוא מקום סביר לאכול סביבו. כאילו התקבלה החלטה מלמעלה שטבע, שקט וירוק בעיניים זה מדכא תאבון. וזה ממש מוזר, כי בלילה, כשלא רואים את צלקות אזורי הבניה, הירקון הוא אחד הנופים היותר נעימים שיש לתל אביב. מהבחינה הזו, עוד לפני שאתה בכלל מתיישב, אל וסינו היא ציפור נדירה. זה לא שהיא יושבת ממש על הירקון למעשה יש כביש בינה לבין הנחל אבל האופן שבו המסעדה הזו בנויה, עם שולחנות העץ שמפוזרים בין השיחים כמו שולחנות פיקניק בחניון בלב יער ...
קרא בטיים אאוט
אין איך לייפות את זה. אכלנו באואזיס וחזרנו הביתה רעבים
זאת אחת הפעמים שלא ברור מאיפה צריך להתחיל. כי אפשר להתחיל, למשל, ברפרפת דאשי. ותאמינו לי, זאת מנה שמגיע לה לפתוח טקסטים. כמה פעמים בחיים האלה כבר יצא לכם לאכול מנה שאין לה כמעט טעם, ולמרות זאת מצליחה לפוצץ לכם את המוח? מדובר במנה העדינה הכי מסעירה בצד הנכון של הירקון. ענן חם שמתפשט בחלל הפה שלכם בריקוד איטי ומשאיר אחריו שובל של נעימות. ואז, כשאתה בטוח שאין יותר טוב מזה, מתגנבים לתוך הביס גרעיני אדממה ופיסות לובסטר והריקוד האיטי הופך למשחק מרקמים מהסוג שעושה לך נעים בגב. >> כבר בתחילת הארוחה רצינ...
קרא בטיים אאוט
השם הנוראי של המסעדה הזאת לא עושה חסד עם ארוחה מצוינת
דווקא בגלל שהשורה התחתונה לגמרי עומדת להיות חיובית, חייבים להתחיל ברושם הראשוני המזעזע. אז בואו נדבר על השם. ארטל פורמל? באמת? זה כאילו מישהו ישב עם רשימת "עשרת השמות הגרועים בהיסטוריה", חשב לעצמו "היי, אני יכול להכנס למועדון הזה בקלות", ואז הוכיח שהוא צודק. ותחסכו ממני את ההסבר הרשמי (ארטל זה קולקטיב פועלים והמסעדה עובדת בבוקר ובצהרים כמסעדת פועלים ובערב היא יותר פורמלית, אז היא גם וגם) כי זה רק יגרום לגלגול עיניים לא רצוני נוסף. ונראה שאפילו בארטל פורמל עצמם מבינים את זה כבר, כי הנה, בחוץ על ה...
קרא בטיים אאוט
מדריך התיירות הגדול בעולם טוען שזו המסעדה מס' 1 בתל אביב. הוא טועה
הכי רציתי לפתוח את הטקסט עם "באחד האמשים מצאנו את עצמנו במסעדה הנקראת אמש". שם כזה של מסעדה דורש מחווה לאפרים קישון. אבל כנראה שהרפרנס היה עובר מעל הראש, כי על הקיר בחוץ, על התפריט, בקהל, באווירה, אמש היא בכלל Emesh. הכל מכוון הכי רחוק מהישראליות שיש. וזה לגמרי עובד, לפחות על הנייר (או במקרה הזה באינטרנט). כי איך שהוא, אמש, שעד לפני שבוע לא שמעתי עליה בכלל היא כרגע, על פי מדריך התיירות הגדול בעולם tripadvisor, המסעדה מס' 1 בתל אביב. התגובה הראשונה של האדם הסביר אחרי שהוא מגלה פרט מידע שכזה הוא כ...
קרא בטיים אאוט
אין לי דרישות גבוהות בסושי. במסעדה הזאת הייתי הלקוח המושלם
החמוצים היו מתוקים. זה קרה עוד לפני שהזמנו ופתחנו תפריט, ואי אפשר היה לפספס את זה כי הם היו ממש מתוקים. מתוקים מסוג "קינוח ערבי במסעדת שיפודים בתחנת דלק בגליל". עכשיו שלא תבינו לא נכון, הם היו חמוצים "יפנים" מצוינים. בדיוק בחמיצות הנכונה מצד אחד ובמרקם מושלם מהצד השני. היה אפילו צד שלישי, בצורת חריפות שהמשיכה לתת בעיטות לאורך כל הביס. אבל מעל כל הכיף הזה, ישבה שכבה ברוטלית של מתיקות שהשתלטה על הכל. או לפחות ניסתה. ולמרות שזה נשמע כמו מתכון לסכרת, זה היה פצצה. כל כך מוצלח שביקשנו שיביאו עוד. מה ש...
קרא בטיים אאוט
כבר בתחילת הארוחה רצינו ללכת, אבל לאן? היינו תקועים בדיזנגוף
מבחינה סוציולוגית אפשר לדבר שעות על הקימה לתחייה של דיזינגוף. אחרי שנים שכלב לא היה עובר שם אחרי השקיעה, כמעט 40 שנה אחרי שיצא השיר, דיזינגוף בשעות הערב באמת נראה כמו רכבת לילה לקהיר. זאת כמובן מתוך הנחה שרכבתה לילה לקהיר מפוצצת בהרבה יותר מידי תיירים רעשנים, צעירים שלא ברור למה אין להם שעת עוצר ומקומות שנראים כמו מלכודת לעוברים ושבים עם תמונות בתפריט. הבעיה היחידה בכל הבלאגן המשוגע הזה, כלומר מלבד זה שהסיכוי לשרוד הליכה של יותר משלוש דקות לאורך הרחוב בלי להידרס על ידי קורקינט קטן מהסיכוי למצוא ...
קרא בטיים אאוט
זאת לא בדיוק מסעדה מקסיקנית, אבל זאת גם לא צריכה להיות
הדבר הראשון שקורה כשאתה מגיעה ל"לה מעלה", או יותר נכון לרחוב שבו היא נמצאת (שביל המרץ) היא תחושה פנימית עמוקה ששלחו אותך למקום הלא נכון. ספק אם יש עוד מסעדה בתל אביב שהמיקום שלה כל כך תלוש מההקשר שלה, ועוד מסעדה מקסיקנית. מה הקשר בין מקסיקו הצבעונית, השמחה, הרועשת לבין אוסף הבנינים האפרורי של קריית המלאכה, אזור שהוקם בשנות ה-60 וכבר אז נראה כמו אוסף מבנים קומוניסטיים מיושנים, ומאז רק הלך והדרדר? >> מהפך בפסגה: R48 של רותי ברודו מזנקת ישר לטופ של המסעדות בעיר >> הארוחה שלנו בל'אפוק, לעומת זאת, הי...
קרא בטיים אאוט
לעזאזל, רותי ברודו עשתה זאת שוב: R48 היא פשוט הברקה
יש כל כך הרבה דברים טובים להגיד על R48, המסעדה החדשה של קבוצת R2M של רותי ומתי ברודו ובניצוחו של השף אוהד סולומון. על העיצוב, על הבניין, על האוכל, על האווירה, אבל אי אפשר שלא להתחיל דווקא בשירות, או לייתר דיוק באלי. אלי הייתה המלצרית שלנו לאורך הערב והיא הייתה שילוב כמעט בלתי נתפס של מקצוענות, חינניות ומבטא צרפתי משגע. כזה שגורם לך להרגיש כאילו אתה כרגע מרכז העולם. כמה זה היה אדיר? שקלנו להציע לה לבוא להיות מלצרית בארוחת הסדר המשפחתית. אם כבר ייאוש, אז לפחות שיהיה נוח. >> הארוחה שלנו בל'אפוק, לע...
קרא בטיים אאוט
שילמנו 320 ש~QUOT~ח על ביצה עלומה. וזה אפילו לא הדבר הכי מעליב שקרה
הדבר היחיד שנשאר איתך אחרי שאתה יוצא מ-l'epoque, הנציגות התל אביבית של קבוצת רובישון שנפתחה במלון אלקונין המשופץ, הוא תחושת העלבון. הרגע הזה שאתה מבין שעבדו עליך. שיצאת פראייר. כי איך שלא תהפכו את זה, מה שלא תספרו לעצמכם, השורה התחתונה היא כל כך בוהקת וצועקת שאי אפשר שלא לפתוח איתה l'epoque איננה באמת מסעדה. לכאורה, יש כאן את כל המאפיינים של מסעדה. יש עיצוב של מסעדה, וצוות של מסעדה, ותפריט של מסעדה, ואוכל, ממש כמו שאמור להיות במסעדה. אבל בפועל l'epoque היא משהו אחר לגמרי, שמרגיש כמו שילוב קטלני ...
קרא בטיים אאוט
לקבל ארבעה כוכבים זה טוב. אלא אם כן אתה חיים כהן, ואז זה מאכזב
מאז שהיא נפתחה, אי שם בתחילת העשור הקודם, "יפו תל אביב" נחשבה, לגמרי בצדק, אחת המסעדות הטובות בעיר. ובאמת, איך אפשר שלא. האוכל, האווירה, כולם היו בטופ, אבל מעל הכל היה חיים כהן. כלומר "חיים כהן" – לא חיים כהן האדם, איש מקסים וחברותי שבאמת מפיץ סביבו מין הילה של חביבות בלתי נגמרת, אלא "חיים כהן" המיתוס, מגה זורד של שף, ידוען, שף, כוכב טלוויזיה ואהוב האמהות, שחרג מזמן מקיומו האנושי והפך לגורו קולינריה על-זמני, חוצה מגזרים, מרובה פלטפורמות ועתיר מחמאות. יפו תל אביב הייתה לאורך כל השנים האלו הייצוג ...
קרא בטיים אאוט
בית מחוץ לבית: האחות הקטנה של בית תאילנדי עדיין אדירה
אי אפשר לכתוב מילה על קאב קם, בלי לדבר שניה על בית תאילנדי. סליחה, זה יותר מזה. אי אפשר לכתוב מילה על אף מסעדה תאילנדית, בלי לדבר על בית תאילנדי. כבר 25 שנה שזו נקודת ההשוואה הארכימדית של הז'אנר,זה הקונצנזוס, זה מה ששפים צעירים חולמים להיות כשהם חוזרים לארץ ופותחים "תאילנדית אמיתית" (רק כדי להתקפל אחרי ארבעה חודשים ולהגיד שזה בכלל היה פופ-אפ). כולם רוצים להיות בית תאילנדי. כולם, חוץ מקאב קם. בתור מסעדת הבת, או "האחות השובבה של בית תאילנדי", כמו שקראו לזה פעם, קאב קם פטורה משאיפות על גדולה, בעיקר...
קרא בטיים אאוט
ואז קיבלנו רביולי לחי. אין מספיק מילים בעברית לתאר כמה מעולה זה
כשמסה נפתחה, לפני יותר מ-15 שנה היא הייתה לא פחות מסנסציה. אוקיי, אולי הגזמתי אבל זה לא היה בגלל שהיא לא ניסתה. למעשה, כל מי שהיה קשור למסה, עשה הכל כדי שידברו על "המסעדה ההיא". עיצוב? "אלף לילה ולילה" פוגש את "המלך ואני". התמחור? הכי יקר והכי מופרך, 200 אחוז יותר ממה שהיה נהוג אז בטופ של המסעדות. וכמובן האוכל, הו האוכל. לא רע, ממש לא. אפילו מוצלח, אבל מוגזם ומופרך וצעקני. כמעט כאילו אביב משה, השף, אמר לעצמו "וואלה, אם ככה נסחפו עם העיצוב והכסף, אז גם אני חייב להתפרע". וזה עבד, פחות או יותר. כלו...
קרא בטיים אאוט
חלק מהמנות כאן היו עוברות בדוכן בשוק. אבל פה יש יומרה להיות מסעדה
וייטנאם הייתה החופשה המשפחתית האחרונה שלנו בחו"ל, קצת לפני הקורונה. מסע של שלושה שבועות, מגבול סין בצפון ועד לדלתא של נהר המקונג בדרום, מלא בנופים עוצרי נשימה, ערים קסומות ועושר קולינרי בלתי נתפס. השפעות סיניות מצד אחד ושנים של קולוניאליזם צרפתי מהצד השני, יוצרים שילוב טעמים וטכניקות שמעיף לך את חוש הטעם למקומות שלא ידעת שבכלל קיימים. הבעיה עם חוויה מוצלחת כזאת, זה שגם אחרי שלוש שנים אתה לא מפסיק להתגעגע. וזאת בעיה. כי בניגוד למטבח התאילנדי, שאומץ בחום על ידי הישראלים, המטבח הוייטנאמי אף פעם לא ...
קרא בטיים אאוט
טבענו בחומץ בלסמי. אכלנו פחמים. ברצלונה הייתה רחוקה מתמיד
ספק אם יש בתל אביב מקרה עגום כל כך של פוטנציאל לא ממומש כמו מתחם התחנה. אזור כל כך מבוזבז עד שכמעט ושכחנו מקיומו (או יותר נכון: הדחקנו). ההוכחה המוחלטת שכשמנסים להנדס בכוח אזור בילוי זה לא עובד. וגם הקטע של "תנו לזה זמן, בסוף זה יתפוס" הוא לא משהו. עובדה. עשרים שנה אחרי שנפתח לציבור, מתחם התחנה מרגיש כמו פיסת נדל"ן במצב אנוש אך יציב. בקיץ, בסופי שבוע, כשההמונים מסתערים לכיוון הים זה יכול להראות כמו מקום מתפקד. לרוב המצב הרבה פחות אטרקטיבי. לוקיישן מועדף לצילומי בת מצווה, אוסף חנויות שאיש לא יבוא...
קרא בטיים אאוט
MENA נראית כמו מסעדה עם פוטנציאל. אבל מדובר בחלטורה
עד שהיא קפצה לי במקרה באחד מאתרי הזמנת המקומות, לא שמעתי בכלל על MENA. חייבים להודות שזה ממש מוזר בהתחשב בנסיבות שמסביב. אמרתי מוזר? התכוונתי חור בהשכלה. מדובר בלוקשיין כל כך מיתולוגי שאם הייתם פה בניינטיז הוא יעשה לכם צמרמורת. כי "פיקאסו" לא היה עוד מקום הוא היה מוסד. המקום הכי חם ממערב לבן יהודה, נקודת משיכה למדורי הרכילות (פעם ראיתי שם את תמי בן עמי ולא נשמתי שבוע) וכמובן הבית של ה"פטוצ'יני ורדה", שנחשבה לאחת המנות הטובות בתל אביב. תל אביב, כמו שאתם יכולים להבין, עוד הייתה לפני תקופת הזוהר הק...
קרא בטיים אאוט
הבטיחו לנו שקפה אירופה התחדשה, אבל סתם פיזרו עליה מלא מלח
תקציר הפרקים הקודמים: לפני יותר משנה הגענו במקרה לקפה אירופה. היה חביב, היה סביר, אבל בעיקר היה קרח. המון קרח (שמתי לינק לביקורת). זה היה מקום נחמד אם אתם באזור, אבל בתכלס פוטנציאל לא ממומש. מקום עם תפריט שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו, ועם שום דבר לכתוב עליו הביתה (כלומר 900 -1000 מילה גג). מאז קרו הרבה דברים בגדה הימנית של רוטשילד. אף אחד מהם לא היה רועש (בקטע טוב, כן?) כמו הכניסה של ירדן שי למטבח. את שי, נזכיר לאילו מכם שלא מתייחסים לתוכניות בישול בתור ההצדקה היחידה לאחזקת מכשיר טלוויזיה, פגשנו ב...
קרא בטיים אאוט
יודעים לעשות פה סטייק. אנחנו לא בטוחים לגבי כל השאר
לכאורה אין דבר יותר פשוט מלמצוא את "וויסקי בר מוזיאון". לך לשרונה, צא מהשוק בצד של קלארו וזה הבניין מולך. רק שהתיאור הטכני הזה לא עוזר לך באמת. כי בהנחה שמילאת אחרי ההוראות (ואנחנו בימים שבהם מרי אזרחי הוא עניין, אז אם אי מילוי הוראות הוא חלק מההתנגדות, אל תתנו לי להסגביר לכם), כאן מתחיל המסע האמיתי. העניין הוא שהבניין הוא הסחת דעת. אולי כי יש לו שתי כניסות. או שיותר נכון לומר שיש לו רק שתי כניסות, כי הקיר בצד, איפה שיש מלא אנשים, זה מקום אחר עם שם אחר (נדמה שדי ברור איך גיליתי). וגם יש שילוט. ב...
קרא בטיים אאוט
בונג'ורנו שייח' מוניס: מסעדה שהיא בשורה ערבית טעימה ומעניינת
מבחינה קולינרית, הסביבה של אוניברסיטת תל אביב היא כישלון שדורש ועדת חקירה בראשות שף. תבחרו עיר גדולה בעולם, לכו לאזור האוניברסיטה שלה ותמצאו אין ספור מקומות זולים ומוצלחים לאכול בהם. בתי קפה קטנים, מסעדות, מזללות מזון מהיר. וזה גם הגיוני, כי סטודנטים הם קהל היעד המושלם לאוכל טוב, זול ומזין. אבל מה להגיון ולקולינריה תל אביבית? אנחנו קיבלנו סניף של קפה ג'ו. ובלי שום רצון לזלזל, זה במקרה הטוב עובר, ורחוק מאוד מהצפיות להצטיינות יתרה. מתחם המעונות החדש, שנבנה בשנים האחרונות בחלק הדרומי של הקמפוס, מאח...
קרא בטיים אאוט
טסנו לפריז. אכלנו ב~QUOT~שבור~QUOT~. כוכב המישלן של אסף גרניט כל כך מוצדק
וואו. אין דרך אחרת לסכם ביקור ב"שבור". וואו. כי אפשר לדבר הרבה על האוכל הנהדר, השירות המושלם, העיצוב המהמם והדיוק בפרטים בכל נקודה, החל מהאופן שבו מושיבים אותך ועד לבחירת הכלים בהן מוגשות כל אחת מהמנות, אבל זאת תהיה רק רשימת מכולת שלא תספר את הסיפור המלא. כי בסוף, יותר מהכל, "שבור" היא הרבה יותר מסך הפרטים הקטנים שבדרך. מסע של שעתיים וחצי, למקומות שאנחנו מכירים, באופן שלא הכרנו מעולם. אבל לפני זה חייבים להתמודד עם הבאגט שבחדר. כי הרי אין דבר יותר קל מללעוג לישראלים שנוסעים לחו"ל לארבעה ימים ומחפ...
קרא בטיים אאוט
--> -->
<type 'exceptions.AttributeError'>
Python 2.7.9: /home/thatsi7/.local/bin/python Sun Oct 6 22:59:20 2024
A problem occurred in a Python script. Here is the sequence of
function calls leading up to the error, in the order they occurred.
<type 'exceptions.AttributeError'>: 'NoneType' object has no attribute 'date'
args =
("'NoneType' object has no attribute 'date'",)
message =
"'NoneType' object has no attribute 'date'"