"אמש" לא החליטה אם היא בר עם אוכל או מסעדה אמיתית. ביקורת
אמש שנוסדה על חורבות ננוצ'קה לא מצליחה לשחזר את הווייב הסקסי של האקסית המיתולוגית וגם לא מגישה תפריט מספיק מעניין מאת...
קרא בטיים אאוט
קפה נורדוי מעלה את השף עינב אזגורי לליגת העל
הארוחה המעולה שאכלנו בקפה נורדוי מוכיחה שאזגורי, שהחל את דרכו במסעדה שולית בראשון לציון, הפך לאחד השפים הטובים בארץ מאת...
קרא בטיים אאוט
מן טן טן הפכה למסעדה של ממש ושמרה על הרמה
הראמנייה האהובה שהתרחבה עדיין קולעת ברוב המנות ומספקת מלבד הראמן הנפלא שלה גם שיפודים וספיישלים נהדרים מאת...
קרא בטיים אאוט
הנשיכה המושלמת: מלגו ומלבר מצוינת, אבל עדיין חסר לה דבר אחד וחשוב
מלגו ומלבר מציעה הרבה ביסים מדוייקים, מושכים וסקסיים. עכשיו נשאר לה רק להיסגר על שפה אחידה וזהות מגובשת מאת...
קרא בטיים אאוט
ההברקה האמיתית בסולטנה היא בכלל לא השווארמה המפורסמת
השווארמה בסולטנה היא המנה הטבעונית המדוברת בעיר, אבל דווקא המנות שלא מנסות לחקות את המטבח הבשרי הן מה שנחזור בשבילו מאת...
קרא בטיים אאוט
רוברטה וינצ'י החדשה מסקרנת אבל לא הולכת עד הסוף
עם שף מוכשר כמו עידו פיינר רוברטה וינצ'י בכרכור הייתה צריכה לקחת את המקומיות צעד אחד קדימה ולא לדשדש בבינוניות המקובלת מאת...
קרא בטיים אאוט
היפנית שעוברת את מבחן רול האבוקדו בהצלחה יתרה
קיטו קאטו, היפנית החדשה מבית TYO, מגישה משהו פשוט מאוד ונדיר מאוד - אוכל יפני עשוי כהלכה. רק שירגיעו עם הפרזנטציה... מאת...
קרא בטיים אאוט
משחקי הרעב: המסעדה הבוסרית של כוכב משחקי השף
סלאס היפואית פותחת את הדלתות באופן סדיר אבל ארוחת הטעימות שלה מוגשת בחיפזון ואינה אחידה ברמתה מאת...
קרא בטיים אאוט
שישקו ושימחו: למי אכפת אם המטבח לא מושלם? יש צ'ייסרים
שישקו שחגגה לאחרונה עשור פיצחה את הטעם המקומי: אוכל שמח, מתירני ונדיב, והשקייה נדיבה של הסועדים תוך כדי מאת...
קרא בטיים אאוט
סי-ים מתיימרת להמציא מחדש את מסעדת החוף ונכשלת בענק
סי־ים, התאילנדית החדשה, אינה מושיעה את ההיצע העלוב של מסעדות החוף בעיר ומגישה אוכל שנראה כאילו נהגה ובוצע על ידי כלכלנים... מאת...
קרא בטיים אאוט
המטבח של רמה: ארבע שעות, 742 שקל ומסקנה אחת
ביקור חוזר במטבח של רמה שנפתחה מחדש מגלה ארוחת טעימות יקרה עם מנות שחלקן שוות את הנסיעה במיוחד להרי ירושלים מאת...
קרא בטיים אאוט
סי-ים מתיימרת להמציא מחדש את מסעדת החוף ונכשלת בענק
סי־ים, התאילנדית החדשה, אינה מושיעה את ההיצע העלוב של מסעדות החוף בעיר ומגישה אוכל שנראה כאילו נהגה ובוצע על ידי כלכלנים... מאת...
קרא בטיים אאוט
וואגיו פור מאני: המהפך של איציק הגדול
בשנתיים האחרונות הפכה מסעדת איציק הגדול מעוד שיפודייה טובה לאחת ממסעדות הבשר המרשימות בארץ. שווה להגיע אליה ולשלם את המחיר הגבוה,... מאת...
קרא בטיים אאוט
רוברטה וינצ'י החדשה מסקרנת אבל לא הולכת עד הסוף
עם שף מוכשר כמו עידו פיינר רוברטה וינצ'י החדשה בכרכור הייתה צריכה לקחת את המקומיות צעד אחד קדימה ולא לדשדש בבינוניות הפריפריאלית המקובלת...
קרא בטיים אאוט
מן טן טן הפכה למסעדה של ממש - ושמרה על הרמה
הראמנייה האהובה שהתרחבה לכדי מסעדה של ממש, עדיין קולעת ברוב המנות ומספקת מלבד הראמן הנפלא שלה גם שיפודים וספיישלים נהדרים...
קרא בטיים אאוט
ההברקה האמיתית בסולטנה היא בכלל לא השווארמה המפורסמת
השווארמה בסולטנה היא המנה הטבעונית הכי מדוברת בעיר, אבל דווקא המנות שלא מנסות לחקות את המטבח הבשרי היו הדבר שבשבילו נחזור לשם...
קרא בטיים אאוט
מסעדת L28 היא יצור כלאיים מוזר אך שובר שגרה
בחלל הזוי שנראה כמו קפטריה של ספרייה מהודרת, במיזם האוכל המסקרן של האחים ירזין, מגישה השפית שולי וימר מנות שלפעמים מצליחות לפרוץ את תקרת הזכוכית של הטעמים המקומיים...
קרא בטיים אאוט
opa מציבה רף איכות חדש ולא רק בשוק המסעדות הטבעוניות
גויאבה צלויה וחציל שיפתיע אתכם גם אחרי שאכלתם שדות של חצילים - opa, הטבעונית החדשה של שיראל ברגר, מגישה מנות ירקות יצירתיות ורבות השראה ומסתמנת כפתיחה הטובה ביותר של 2018...
קרא בטיים אאוט
איגרא רמא מתעקשת על חומרי גלם מקומיים. לא תמיד זה משתלם לה
איגרא רמא החדשה לוקחת את המחויבות למקומיות לאקסטרים. לפעמים הטהרנות מנפיקה מנות נהדרות, לפעמים היא קורסת...
קרא בטיים אאוט
טנקה היא תזמורת משובחת שמזייפת לרגעים
טנקה, מעדנייה יפנית חדשה בלב שיכון דן, מגישה את מנת בטן החזיר הטובה בארץ ועוד מנות ששווה לחצות עבורן את הירקון. רק צריך לדעת מה להזמין בה...
קרא בטיים אאוט
המסעדה שהתחפשה: הדבר היוקרתי היחידי בטורקיז זה המחיר
בויאבז בטעם מרק עוף פולני וקציצות דגים שמחירן יכול היה לפרנס משפחה עזתית במשך חודש שלם - הסיבה היחידה שלכם להגיע לטורקיז היא אם אתם מחפשים שוגר דדי...
קרא בטיים אאוט
התפוז כמשל
קבוצת המסעדנות האמריקאית שבנתה את דון קמילו ניסתה לעשות מנהטן בלב יפו אבל גמרה עם פרויקט יהיר ומנותק. אפילו רועי ענתבי המוכשר לא הצליח להציל אותה מעצמה...
קרא בטיים אאוט
אל תחפשו אותו בראשון
הארוחה המעולה שאכלנו בקפה נורדוי מוכיחה שעינב אזגורי, שהחל את דרכו במסעדה שולית בראשון לציון, הפך לאחד השפים הטובים בארץ...
קרא בטיים אאוט
איל שני מוכיח שגם בכשר הוא מלך הקולינריה הישראלית
כשאיל שני מבשל איל שני הוא עושה את זה הכי טוב בעולם גם במלכה החדשה והכשרה שלו. כשהוא מפלרטט עם המטבח היהודי־אשכנזי לא מתחוללת שום מהפכה...
קרא בטיים אאוט
קפצנו לטעום את תפריט הטעימות של יאקימונו
יאקימונו, ספינת הדגל של היפניות בתל אביב, החליטה להנגיש עצמה להמונים והשיקה ארוחת טעימות. לא הצלחנו להתאפק ויצאנו לבדוק...
קרא בטיים אאוט
מנסורה מנסה לפגוע קצת לפה וקצת לשם ובדרך כלל מפספסת
שלא כמו מסעדת האם, מנסורה, המסעדה של בוגרי שילה, לא מצליחה לייצר אוכל חד עם אמירה מובהקת...
קרא בטיים אאוט
בר האוכל המדובר של תל אביב לא מצליח לרגש
המנות בשיראטויה, האיזאקאיה המבטיחה של אלי גרוסמן, אולי בנויות נכון, אבל חסר בהן מגע של קסם לעורר קריאת התרגשות...
קרא בטיים אאוט
פנקינה היא מקום של נחמה
פנקינה, האיטלקית הכשרה ברחוב גורדון, היא בדיוק מה שחסר בעיר הזאת: טרטורייה כנה ונאמנה לאמת. אז מה הפלא שכבר יש לה עדת מעריצים...
קרא בטיים אאוט
מחלקת עסקים: בטאפאצ'ולה הכל מתקתק אבל אין נשמה
טאפאצ'ולה, המקסיקנית ההיפסטרית והצוהלת בהרצל, היא לא יותר ממיזם עסקי לא מוצלח. מזל שיש דרינקים בזול לטשטוש...
קרא בטיים אאוט
חסר קצת רוקנרול: גוז' ודניאל לא הולכת עד הסוף
השף שניר אנג־סלע עבד במסעדת הפארם טו טייבל החשובה בעולם. מה הוא מביא ממנה לגוז' ודניאל, המסעדה שהוא מוביל במושב בני ציון?...
קרא בטיים אאוט
הסתיו של אביב: מסה מגישה אוכל עייף ומנותק
לא ברור מה האוכל במסה של אביב משה מנסה לשדר. מה שבטוח זה שהשף לא טעם לאחרונה את האוכל שיוצא מהמטבח שלו. ואם כן, אבוי...
קרא בטיים אאוט
הם הלכו בשדות
לייצר בתל אביב תפריט מקורי אבל לא מופרך זו כמעט משימה בלתי אפשרית היום. אלון הדר ביקר בבאנה וגילה שצמד השפים שלה דווקא עומד בה בהצלחה...
קרא בטיים אאוט
יא-פאן: אירוע משמעותי בקולינריה המקומית
ביא־פאן יובל בן נריה מתרגם יפנית לתל אביבית מדוברת: הוא לא עושה קופי פייסט למקור, אלא יוצר שפה ייחודית משלו...
קרא בטיים אאוט
אין כמו בבית: חזרנו לאכול בבית התאילנדי
בעולם קולינרי תזזיתי, לחזור לבית התאילנדי זה קצת כמו לחזור לבית של ההורים: מוכר, בטוח ואף פעם לא מאכזב...
קרא בטיים אאוט
על חורבות אוויטה אבנך: יבנה, הרסטו בר החדש מצליח להפתיע
כמו המורה אייל שני, גם גיא בן הרוש, השף של יבנה, מבין שאנרגיה טובה ואינטליגנציה חושית של טבחים הן חלק בלתי נפרד מטעם המנה. רוצו, לפני שתעמדו שעות בתור...
קרא בטיים אאוט
הנציב העליון: רושפלד חוזר לבשל את הרברט סמואל
בג'ונתן פוד קלאב מצאנו את היד המחוננת של רושפלד וגם כמה מנות פחות מוצלחות. אף שהתרגשנו ממנות מן הפנתיאון של הרברט סמואל ז"ל, נראה שהגלגול הנוכחי לא שובר את תקרת הזכוכית...
קרא בטיים אאוט
מטבח ישראלי חדש: אכלנו בסנטה קתרינה
שנתיים מהפתיחה, תומר אגאי מסנטה קתרינה לוקח את המטבח הישראלי קדימה. חבל רק שהמלצרים שלו לא מתווכים אותו כראוי...
קרא בטיים אאוט
האג'נדה הפכה לחפפנות: יצאנו לאכול ב - 416
ה"סטייק" היה צמיגי, ה"חריימה" התפורר וב"קלמרי" היו אפס ניחוחות של ים - האג'נדה הטבעונית של 416 היא אליבי לחפפנות...
קרא בטיים אאוט
קאב קם: חריף, צורח, מטלטל
על רקע עשרות מסעדות השעשועים בעיר - החתרנות של קב קאם, הבר החדש של בית תאילנדי, היא לאו דווקא באוכל, אלא במקצוענות...
קרא בטיים אאוט
נתניה נותנת בראש: פינוקי האוכל של כרמל
בפינוקי האוכל של כרמל בנתניה מצאנו את אחת המנות הכי טובות שמוגשות היום בישראל. וכן, היא טריפולטאית...
קרא בטיים אאוט
אמאמא היא בעיקר המולה בלי זעם
אמאמא, מסעדת אוכל הרחוב האסייתית של אנשי ה־TYO, מתקיפה אותך מכל כיוון: הדי.ג'יי קופצני, המלצרית כפייתית, התפריט עצום והאוכל לא ממש עושה חשק לחזור...
קרא בטיים אאוט
ניטן תאי תחת השף החדש לא מאתגרת את הסועד
האוכל בניטן תאי החדשה, בניצוחו של השף שחף שבתאי, הוא לא אוכל רע. הוא פשוט מנומס מדי, מתחנף וללא קיק...
קרא בטיים אאוט
פרונטו: מסעדת שף שנותנת כבוד להיסטוריה, אבל לא כבולה לה
התפריט החדש של פרונטו שולח את דיוויד פרנקל לפנתיאון של הגדולים ומכתיר אותה כאחת ממסעדות השף הטובות בארץ...
קרא בטיים אאוט
מסעדה: מונא, גבישי אהבה ללילה אקזוטי
לך תבנה מוסדות במציאות של מירוץ חולני אחר הדבר הבא. מרחב בו הפעלולנים החליטו לקחת פיקוד על הקולינריה המקומית. מה שבא, ברוך הבא. התכות חסרות עיבוד של מטבחיים עולמיים הפכו לפתע מגנט לקהל טרנדי. מקסיקו מתעלסת עם קוריאה, איטליה רוקדת טנגו עם מיאמי. האטמוספירה האקסטאטית גווה חללים: מקומות שכבר מותגו כסוג של מיתולוגיה נסגרו אחד אחר השני מקרן של חיים כהן ועד יועזר בן יין של שאול אברון. גם מוסדות מתהווים כמו טוטו ורפאל עברו בשנה האחרונה משבר ניהול קשה, שאיים לסגור את דלתותיהם. למרבית השמחה הם יצאו מחוזק...
קרא בבלוג
מסעדה: עזורה, מנועים קדימה
לשבת בעזורה זה קודם כל לדבר על אורז ושעועית. לטעום את החיבור בין שני מרכיבים הכי בסיסיים, פסי רוחב חוצי יבשות, שביחד יוצרים סינסתזיה בלתי מפוענחת. גרגירי אורז בסיסיים, שמספיק יציבים לקבל מעליהם תבשיל בומבסטי, חזק בטעמי עגבניה-שמן-קטניות הבוערים שלו, שאילו עמד לבדו היה נחווה כחמין מונוטוני. אבל השילוב בין השנים מייצר משהו שונה לגמרי: מאפשר לך להחליט בכל רגע, בכל שליפת מזלג (והוא נשלף מהר), את המינון בין האורז המפוייס לאדום האדום הזה. להירגע עם האורז, לעלות הילוך עם השעועית. רגעים בהם הגוף מתמסר כ...
קרא בבלוג
מסעדה: צ'אנגוס, צבעים חיוורים של יבשת
דוכני הטאקוס במקסיקו בנויים על תשוקה. אתה מזמין טאקו אחד עם נתח פלאנק צלוי, הולך לקערות הפלסטיק שמכילות את ”הטחינה“ המקסיקאית גאוקמולה נוזלית מעמיס פיקו דה גאיו (סלט עגבניות עם בצל ופלפל ירוק חריף), קצת חלפיניו מוחמץ, כפית של פריחולס כהה ובדרך שואל אותך המוכר אם להוסיף גבינת לבנה יבשה ומגורדת. בדרך כלל הכל יונח על שתי טורטריות רכות מקמח תירס. מתגבר בסלסה חריפה (אין כמו הירוקה וורדה). אוכל ומאושר. ואז ברגע שהוא חלק בלתי נפרד מהטקס מגניב מבט על הזוללים מסביב, ומצביע על המנה הכי מגרה. אין לך מושג מ...
קרא בבלוג
מסעדה: דיאנא, זמן קבאב
השעה ארבע אחר הצהרים והסמטאות בעיר העתיקה של נצרת ריקות. הסוחרים הגיפו את התריסים, והיו כאלו שכבר בצהרים סיימו את היום. גם בחמישי, אחד הימים הכי עמוסים של השבוע, הוכרזה שביתה. השביתה הלא מדוברת של האוכלוסייה היהודית, שמאז מלחמת צוק איתן משחקים אותה ברוגז. ”לא מכרתי כלום כל היום“, אומר בעצב מוכר בחנות למזכרות ומראה את אוסף הצמידים (עשרה שקלים התכשיט). ”אולי לפני הכריסמס יחזרו, הולכת להיות כאן חגיגה גדולה“. גם בדיאנא, המסעדה הכה מוכרת של דוחול ספאדי, אחד השפים הכי חשובים בישראל, רוב השולחנות ריקים...
קרא בבלוג
מסעדה: עזבה. מסע שורשים
השמועה הגיעה מהר, אולי מהר מידי: מסעדה ויאטנמית חדשה נפתחה באחת מערי החוף. הרשמים כבר תועדו באתרים המיועדים, מבקר זריז מיהר להעלות ביקורת באחד העיתונים. הדימויים חרכו את הלשון. התמונות הבעירו את בלוטות הטעם. נ.צ. חדש נוסף על מפת המסעדות של ישראל. עוד מתקן בלונה פארק המונוטוני של שגרה אורבאנית. בזמן שחיפשתי את המספר כדי להזמין מקום שאלתי את עצמי: כמה שנים חי השף בויאטנאם, באיזה מסעדות ערך שם סטאז‘, האם הביא צוות עובדים ויאטנמים מיומן ואיך לעזאזל השלים את פערי המוצרים החסרים בשוק המקומי שלנו כדי ל...
קרא בבלוג
מסעדה: שראביכ, עלה ירוק
אין זמן טוב יותר לבקר במסעדת ”שראביכ“ מאשר בשבועות הראשונים של החורף ואין מקום טוב יותר בישראל ללמוד בו על האדמה אשר אנו דורכים עליה. כי חלק ניכר מהתפריט של שראביכ מבוסס על ליקוט של צמחי בר תוך עיבודתם המנימאלי. בנוסף, וזה כבר בחזקת בונוס, מעניקה המסעדה פרשנות, או ליתר דיוק ”יד“ פנטסטית למנות מוכרות מהמטבח הערבי. והיד היא של הבעלים יעקב ח'יאת, עובד סוציאלי לשעבר שבחר לפתוח מסעדה סמוך לביתו בכפר ראמה. לשראביכ, בניגוד למסעדות ”גליליות“ לא באים להעביר ערב רומנטי ארוך וממסטל. את גיפופי האהבה תשמרו ל...
קרא בבלוג
עולם: Takashi New York (טקאשי, ניו יורק). זמר שלוש הקיבות
לכאורה תמרור עם שלט אזהרה: ’זהירות קונספט לפניך‘; כאן צולים בשיטה הקוריאנית חתיכות בשר קטנות על גריל אישי. אבל אחרי כמה ביקורים באחת המסעדות הכי מהנות שאכלתי בניו יורק בשנים האחרונות, אני יכול לומר שיש פה הכל חוץ מקונספט חלול. כי טקאשי (takashi) הממוקמת בווסט וילג‘ היא הרבה יותר מאשר מסעדה יפנית-קוריאנית. זהו המקדש לחלקי פנים בעיר הגדולה. אומנם היא לא המסעדה הראשונה בתבל שהרחיבה את מנעד הבשרים. סט ג‘ון (st john) ה לונדונית הנפלאה למשל קבעה את הביטוי מ“האף ועד הזנב“ ובעיקר התמתחתה בבשר חזיר. השף ...
קרא בבלוג
עולם: מקסיקו, מירוץ הטאקו הגדול
רצית לאכול טאקו טוב. מצוין. לא להתאבד במרדף מיוזע אחר הטאקו הכי טוב בעולם. אין אנרגיה למסעות ארוכים שׂמסתיימים בקצה העיר, אי שם בשכונה מוזרה, מאובקת, ורגלים כואבות, וגם שלט קטן שהיום סגור ולא מסביר מדוע. אבל כן לטעום את מאכל הרחוב הכי פופולארי במקסיקו, כמו שהמוצ‘אצ'וס חווים. כלומר, למצוא מבין מאות האפשרויות כמה דוכנים שווים. שיהיו שלך לרגע. יש מלא סוגי טאקוס, שם גנרי לטורטיות. קריספים, רכים, אפויים, קרועים, רטובים. לנסות, רק לנסות. Tauieria El Guero Hola לא לשבור את הראש, נשבעת לעצמך. גם ככה הנח...
קרא בבלוג
עולם: וואחקה אהובתי, מקסיקו. oaxaca
כשאתה נמצא בחוף נפלא בבאחה קליפורניה, ביד כוס מרגריטה ולצדך ספל עם סביצ‘ה רעננה במיוחד (קוביות קטנות של דג ים טרי שסופק מכפר דייגים שכן, עגבניות קצוצות לקוביות בלתי נראות, בצל לבן במרינדה של חומץ אדום, שבבים של כוסברה ופלפל הבנרו צלוי מעל) וכל מה שיש לומר לברמן המקסיקאי זה שהאוכל של וואחקה (oaxaca) הוא הטוב במקסיקו אז אתה מתחיל להאמין למה שכבר שנים לחשת לעצמך. וגם אחרי שהוא מגלה ששם בילה את הירח הדבש שלו, ואשתו מאשרת כמה הם טיפסו בשמים, יש לך תחושה ששיכרון האהבה לא טשטש את אבחנת הטעמים. כמדינה ע...
קרא בבלוג
עולם: PUJOL, מקסיקו סיטי. הכוכב הבא
כשאתה מטייל במדינה לא מערבית וחושב מה תאכל היום, התמונה הראשונה שעולה בראש היא דוכני רחוב אינטנסיבים, צלחות נודפות ריחות מסתוריים והשוק שאף אחד (עדין) לא ביקר בו. כמה שרחוק מהמוכר, ככה יותר מרגש. מסעדות יוקרה הן הכי לא בלופ הזה. נשמור אותן למנהטן. למי יש כח להיכנס למדריכים ולרשימות המפונפנות, לשלם פי אני לא יודע כמה מאוכל רחוב נהדר. ולך תדע מי מדרג אותן וכמה אינטרסטים ומניפולציות זולגים שם (ושום מילה על טריפ אדויזור). חוצמזה, מי רוצה להעביר שעתיים בבועות נטולות הקשר בחברת מקומיים עשירים מידי או ...
קרא בבלוג
עסקית החודש: יאקימונו, את לי לילה
שונא אנשים שאומרים שהכל בחיים זו עסקת חבילה, גם אם לפעמים הם צודקים. למדוד הכל לפי תעריפי רווח-הפסד די מדכא את הנפש. לכן במשך זמן רב התלבטתי האם בכלל להקדיש מדור מיוחד לארוחות עסקיות. מה שלבסוף שכנע אותי, היא ההזדמנות ללמוד בשעות הצהרים המון על המסעדה שעוד נגיע אליה בערב. משטרת האופנה שתופסת אותך יורד לקנות מילקי בצהרי היום עם שורט קליפסו. מסעדות עלית בניו יורק פתחו בשנים האחרונות את הדלתות שלהן בצהרים ומגישות תפריטים מצויינים במחירי רצפה (יחסית לערב, כמובן). אם הסועד יתאפק ולא יזמין כוס יין (מק...
קרא בבלוג
מסעדה: דלידה בשוק לוינסקי, אם תתנו לי כוס של יין
הדבר הכי מבאס בכדורגל שבדקה הראשונה הנבחרת שלך חוטפת שער. ברגע קורסות כל ההכנות הארוכות, הציפיות שנבנו במשך חודשים ארוכים, והטקטיקה שהונדסה במדויק. אומנם יש עוד 89 דקות עד סיום המשחק, והכל אפשרי, אבל משהו בצניחת הרוח הוא בלתי הפיך. אוכל וכדורגל? אסור להשוות. כשסוף סוף הגעתי למסעדת דלידה המדוברת התרשמתי מתפריט היין המרשים והלא פלורנטיני בעליל. בקבוקים לבנים ב 150 שקלים צפונה פיארו את התפריט. כשהגיע הנבחר שמתי לב שלידו הונחו כוסות תה מזכוכית. הערתי למלצרית שאין צורך בעוד כוסות של מים, אבל היא אמרה...
קרא בבלוג
עולם: פלאשינג, ניו יורק. השמש שוב זורחת
לא רק על המפה הקולינרית צ‘יינטאון בניו יורק מופיעה כחלק בלתי נפרד מהביקור בניו יורק. יודע כל תייר מערבי שאין כמו להיות בעיר סופר מערבית ולחפש דווקא את ה אקזוטי . מהמקום הבטוח - ועם בקבוק של מים מינרלים ביד אפשר לראות מדוזות מיובשת ולקנח לצד תיירים במסעדת דים סאם שמופיעה בכל מדריך. גם המרחב הגדול בו של הצ‘יינטאון, כמו גם הקרבה לאזורים אטרקטיביים (הניו מוזיאון, לאו איסט סייד) הפך אותו לאחד ממוקדי התיירות הגדולים של העיר. מותר ללכת לאיבוד, רצוי אפילו. מבאס ללכת לאיבוד בין אלפי תיירים. זו הסיבה שהח...
קרא בבלוג
עסקית החודש: טאיזו, צהרים של סלחנות
המפגש הלילי שלי עם טאיזו הותיר בי חוויה לא נעימה. הפער הגדול בין רצינות יתר וחשיבות עצמית למנות שזלגו להן מתו תקן של מצויינות והקפדה הרחיב את תחושת הניכור המלווה מקומות גדולים ומעוצבים הבנויים לצל מגדלים. בתוך בתוך דיסנילנד האסייתי הייתה חסרה קריצה, או צביטה, או סתם צרחה קטנה אבל באותה מידה רציתי לעלות על עוד כמה מתקנים. הפתיחה של טאיזו לעסקיות פתרה את הבעיה. בצהרים גם מקדש מנוכר יאיר מאור השמש הים תיכונית, ואחוזי הלחות יחדרו כל מזגן. באקלים כזה גם המלצר הכי סנוב יוותר על הצגות מיותרות ויתחיל לד...
קרא בבלוג
מסעדה: מיכאל ביסטרו מקומי, שלח לי שקט
רעש הוא סוג של שגרה במסעדות אורבאניות. לא רק תופי המחניודה באוזניים, אלא גם צלחת מזמרת עם מרכיבים רבים שגורמים לטשטוש של אמירה ברורה ואחידה גם של חומרי הגלם וגם של המנה השלמה. קליפ קופצני ורועש במקום סרט קצר, מהודק ומרגש. איפה נמצא השקט? לכאורה בצדי הדרך. אבל הניסיון מלמד שלא כל מסעדה כפרית או פונדק שקט, הם הבטחה לקולינריה טובה. פעמים רבות שיחי הרוזמרין והמרווה מערפלים את חושיו של השף, שחושב כי בזכות הצימר עץ-ג‘קוזי-תעשה לי ילד הסועדים יאכלו הכל. כולל קינוח רומנטיקה בסוף. לכן אל תכעסו עלי, שאני ...
קרא בבלוג
מסעדה: פונדק דה לוקס. היפסטרביקיו
הכי הגיוני בעולם שישראל הייתה מפוצצות בברביקיו. מדן ועד טיילת אילת. בכל אורחן, לצד תחנות דלק, בערים הראשיות. כמו שאנחנו אוהבים, הכי אמריקה-מקדונל‘ס-קניונים ובר רפאלי שאפשר. בשר, בשר, בשר. כשאני שואל את עצמי למה זה לא קורה, עולה רק תשובה אחת בראש: המנגל. כנראה שהלוקל פטריוטיזם של הישראלי גבר על האינסטינקט אמריקה. האמת, שאפו. מנגל הוא אמירה של השתלבות במרחב, בהכרה שאנחנו גרים ונושמים מזרח התיכון ולא טקסס. הוא עממי, מגניב ועד לא מזמן גם היה זול לאללה (מי אמר שיפודי עזרא ובניו ולא קיבל, אל תשאלו מה)...
קרא בבלוג
מסעדה: אונזה, מועדון הלקוחות של סחבק
בזמן האחרון כשאני מגיע למקום חדש בסצנה התל אביבית, אין לי מושג אם מדובר בבר שמגיש אוכל מושקע, או במסעדה שהתחפשה למועדון. הגבולות מאוד הטשטשו. בעלי הברים מתיימרים להציג חוויה קולינרית עדכנית, כי קולינריה זה השחור החדש, והמסעדות מנסות להיות מגניבות ותוססות. יצור הכלאיים, נקרא לו המסעדון, משרת היטב את רוח העיר. תל אביב אוהבת שמח. יותר ביונסה מאשר בכפיים בכפיים, אבל התוף בראש הוא אותו התוף. הרצון ליצר את המקום הטרנדי-סקסי-המדובר הבא הפך למוקד האנרגיה. מסעדה, בר הכלל הוא אחד. תביאו לנו את הצעירים, תב...
קרא בבלוג
מסעדה: בשר אחר, חוות צוק המעדנייה
ארוחת נושא הם ערבים קולינריים שיש לנוס מהם. הקונספט המלאכותי כופה את עצמו על המשתתפים (שהוךכים למשת“פים) והערב כבול למגבלותיו. אינו מותאם לשגרת המסעדה ומשגע את כל הצוות ואחותו. מה יש בה במסעדה טובה אם לא מסורת, ולא דחקות שנועדו להרחיב קופה (בדרך כלל של ספק שמציף עכשיו את המסעדן בחומר גלם). עליתם על מנת המאה בבקשה הבו לנו אותה בתפריט הקבוע. ממש נשמח. ובכל זאת, ארוחה קונספט אחת זכורה לי במיוחד. חוות צוק בהנהגת תומר צוק מבשלת ארוחת טלאים בקנטינה. נקניקיות אדירות, בורקס עם חלקי פנים, צלעות לא מהעול...
קרא בבלוג
חייב מתוק: גלידה בפיתה של אייל שני
במשך שבועות אייל שני הפך לבדיחה הכי שחוקה בעיר. אי אפשר היה לדבר על האיש מבלי שאיזה חכמולוג ידבר על הבלוף הגדול שנפתח שרחוב קינג ג‘ורג על יהלום הכתר: גלידה בפיתה. מבחינת מבקריו של שני, אין כמו החיבור הלכאורה בלתי אפשרי של גלידה ופיתה כדי להדגים כמה האיש הוא נוכל קולינארי שכל רעיון שלו נקנה ונאכל בעיניים עצומות על ידי ההמונים. אם לא הייתה הגלידה של שני, אין ספק שהיו ממציאים אותה. גם אני נכנעתי לגסות הרוח של הדיון ונמנעתי לצרוך את מדרון השלג. אומנם הייתי משוכנע (בעקבות עשרות ארוחות במסעות שני לדור...
קרא בבלוג
מסעדה: פיצרוי, ייסוריה של המידה הטובה
מסעדה רעננה אחת, נונשלנטית, שפתיחתה לא הופכת לסימפוזיון, אינה מלווה במצעדי יחצנות ובסיפורים על הזמנות עד חורף 2017. חלל שמטשטש את הגבול שבין בר, מרפסת קיץ ומסעדה. ובעיקר תפריט אחר, מאוורר, חורג באופן כמעט מחתרתי מהפליי ליסט הידוע, ושהמילה מקוריות בו אינה האות למנה בנוסח בננה מקורמלת על סשימי אינטיאס. הדברים האלו היו משאלת לב בשנה שעברה. השנה היא הוגשמה. פיצרוי ברחוב הירקון בתל אביב עונה לאתגר. בינתיים נראה שמי שגילו אותה הם תיירים מאזורי המלונות על קו החוף, אבל אין סיבה הגיונית שאתם גם לא תנסו. ...
קרא בבלוג
מסעדה: ”המוציא“, הקרנבל של מיכל
בפתח של ”המוציא“ מסעדתו של זוכה ”מאסטר שף“ אבי לוי הבנתי שאני כלוא בהולי-דיסני של אמצע אוגוסט. עשרות משפחות על טפיהן המתינו לשולחן. זה מאוד הפתיע אותי. פתיחת ה“מוציא“ הייתה אירוע קולינרי חשוב בירושלים, חברה חדשה במועדון הירושלמי של מסעדות שהובילו את האוכל העדתי לאזור חדש ומבטיח. הקפדה על חומרי גלם, חזרה למתכונים הנעלמים של סבתא עזיזה וניסיון מרענן לצאת מהפליסט הישראלי הבנאלי של מסעדות הפועלים, בהן שמן סויה, רסק עגבניות ומרק עוף מככבים בכל מנה ומנה וצובעות הכל באדום בוהק ומשעמם. רוב המסעדות האלו ...
קרא בבלוג
עולם: מגש פירות ים בבריטאני, להיות ניקול ראידמן
לאכול אויסטרים בישראל זה ממש פשע. המחיר האסטרונומי לפיצוח הימי - 35 שקל צפונה ליחידה אחת הורס כל הנאה. גרם שווה מיליונים, כאילו אכלת זהב. מסע בתוך טעמים מרתקים, מפתיעים, שמהדהדים את הים בו נמשו הפך בשנים האחרונות לחוויה סמי אוליגרכית ולא מידתית. סקסית כמו מסיבת פיז'מות של ניקול ראידמן. ללגום מנה ראשונה של תריסר רכיכות במחיר השווה לארוחה משפחתית? לכן נמנעתי מאויסטרים בארץ. הצדפות האלו אפילו עצבנו אותי. מילא אויסטרים, אבל תחשבו על לנגוסטין, לובסטר, צדפות ענק, שבלולי ים, שרימפסים גדולים, סרטנים ...
קרא בבלוג
מסעדה: יאקימונו, על מבצע שומאכר
שומאכר הוא שם הקוד אותו שולח אלי כהן, הבעלים של יקימינו, כאשר אחד הדייגים שלו שולה דג טונה מעולה במי הים התיכון. במשך כמה שעות הוא מפלט אותו, ומחלק את הנתחים. המעולים לסשימי, יש לצריבה קלה על הפלנצ'ה והשמנמנים למתקדמים. כהן מספר שלפני שהוא קונה את הדג, הוא מכניס את היד שלו לתוך לוע הטונה, מפשפש בפנים ואז מריח. זו הדרך שלו (מלבד מבט בוחן של דוקטור על השיניים והגוף) לעמוד על איכותו וגם לדעת האם במקרה בלע הדג כתם שמן ים תיכוני מצוי. חגיגת השומאכר מסתיימת כעבור כמה ימים, אבל זיכרון טעם הטונה נשאר חו...
קרא בבלוג
מסעדה: הוטל מונטיפיורי, יש אורחים מחו ל
יותר ויותר פעמים אני מוצא את עצמי ממליץ לחברים ששואלים לאן לקחת אורחים מחו“ל על המסעדה בהוטל מונטיפיורי. יותר ויותר פעמים שמתי לב כי ששואלים איפה בעיר מומלץ לאכול ארוחת בוקר בסטייל אני אומר הוטל מונטיפיורי. ויותר ויותר פעמים שאני רוצה כוס יין טובה בלי יסורי מצפון איך הגעתי למקום ולא הזמנתי ממש ”אוכל“ הוטל מונטיפיורי הוא המקום. אז איך עד היום לא התייחסתי אליו כאל מוסד קולינרי? שאלה טובה. אולי הסטייל המהודר שנע בין קוליות מיינסטרימית מעודכנת שיכולה לדבר איתך מבלי לייצר אנטרוגוניזם הוא כה יוצאת דו...
קרא בבלוג