באימפריה של מתן אברהמס יש ככל הנראה את הבשר הטוב בארץ, ואם לא משתוללים, גם המחיר הגיוני.
איך אפשר להתחיל הקדמה על ביקורת בהדסון בלי להיות נדוש? ההתפלמסות על מצב עדרי הבקר בישראל כבר כמעט מיותרת, הביקורות כבר השתפכו, אבי אפרתי מאוהב, האיכויות ברורות ויש גם מי שאומר שנפלא אבל מקטר על המחיר. באיזשהו מקום, כולם צודקים. מי באמת צודק יותר? את זה יצאנו, שני ההורים ועבדכם הלא מאד נאמן, לבדוק לרגל יומולדת לאמי היקרה, ארגנטינאית חובבת סטייקים. אותה אי אפשר לרמות. הת...
קרא בטעים לנו
שגב אקספרס: אוכל שפוי, תמחור הזוי
אצל שגב האוכל לא רע לפרקים, אבל בטח לא מצדיק כזה מחיר לארוחת ערב.
מה לא נאמר על שגב משה, או משה שגב בעצם. אימפריה של מסעדות, קילומטראז' של תכניות בישול, המאמי של ביבי ושרה, וגם, בסך הכל, טבח מוכשר ומיומן. את זה אי אפשר לקחת ממנו. מה שמגיע מגיע, על איכות האוכל אפשר אולי להתווכח, כמו גם על המחיר. ארוחה בשגב הרצליה או שגב ארט היא בשביל רבים אירוע חד שנתי או דו שנתי. ועדיין, הפופולאריות לא מוטלת בספק. למי שזה יקר לו או גדול עליו, יש את שגב אקספרס ברמת החייל או בראשל"צ, שעסקית הצהריים ...
קרא בתפוז
ביסטרו וניה: פוטנציאל במימוש חלקי
אין ספק שהחיבור בין הביסטרו החיפאי לבין שף כמו מיכאל גרטופסקי הוא מבורך. בחלק מהמנות כבר מרגישים אותו. עם זאת, יש בהחלט מקום גם לשיפור ולהתייצבות שיבואו עם הזמן.
אין כמו עבודה מחוץ לתל אביב. נוסעים, מופיעים, עושים שמח (הפעם בפני 100 בני נוער חיפאים נלהבים) , ויש גם הזדמנות לבקר במסעדה מקומית שעדיין לא היינו בה. תמיד משמח להתוודע למקום שטרם ביקרת בו. תחושה טבעית של סקרנות ועניין. בחיפה, שהחלה סוף סוף להתעורר בשנים האחרונות, יש מספר מקומות שמחזיקים מעמד כבר כמה שנים. הנמל 24 המוערכת...
קרא בתפוז
קפה נורדוי: קלאסה סבבה
אחרי בר א וין, קפה נורדוי של עינב אזגורי ממשיכה במגמה הקולינרית של השף: אוכל אירופאי מוקפד וטעים להפליא אבל לא נפוח מעצמו. ערב של כיף.
הכל כבר נאמר על קריסת ענף המסעדנות בארץ. מי שנשאר לעמוד, עושה את זה בזכות ובכבוד. אחד הבולטים בתל אביב בהקשר הזה הוא השף עינב אזגורי, שתחת ידו גם מסעדות כמו בר א וין ודא דא דא. דומה שאין דרך להטיל ספק במקצוענות של האיש. ארוחה טעימה מאד מאד שנסקרה כאן בבר א וין לפני שמונה חודשים הוכיחה שליטה בקלאסיקה הצרפתית, ועכשיו, לרגל יום ההולדת של השותפה לארוחה...
קרא בתפוז
פסקדו: הדגים הטובים ביותר בנמצא
נכון, לא זול בפסקדו האשדודית, וגם אין לוקוס או דובר סול אטלנטי, אבל מגע הזהב של יחי זינו מוציא מהדגים שיש את המיטב, כולל הברקה ששווה לבדה נסיעה לאשדוד.
אז יש לנו ים תיכון. אז מה? מה זה שווה כשהמון זני דגים בסכנת הכחדה? מה זה שווה כשאנחנו לרוב נאלצים להסתפק בדגי בריכה, קרובים ככל שרק יוכלו לדבר האמיתי, אבל לא? כל מי שעדיין רוכש דגים בחנויות, כמו עבדכם הנאמן, יודע שגם בחורף, בעונה העדיפה לדגים, לא פשוט להשיג דג איכותי. אז מסתפקים במוסר ים או לברק או בורי ועושים מה שאפשר. זה לא ממש נ...
קרא בתפוז
בר א וין: נווה מדבר צרפתי קלאסי במיטבו
כשהשירות מקצועי ובמטבח עובד טבח מיומן וכשרוני עם ים כבוד למסורת, נוצרת חווייה ייחודית בתל אביב, בקיצור: אחת הארוחות היותר טובות בנמצא.
אז איך נתחיל הפעם? שוב נגיד שקשה להיות מסעדה בתל אביב? שוב נקונן על כך שרוב השפים עבר לאוכל רחוב? שוב ניתן צל"ש למסעדה שמחזיקה מעמד? כל זה כבר קראתם באלפי ביקורות לפני זו הנוכחית. אז מה חדש? כלום. לפעמים לא צריך לחדש. לפעמים אין כל רע בקלאסיקה מבוצעת היטב, בלי כפיים או תפריט מחניודה סטייל. שיהיה ברור: בניגוד למבקרים מהוללים אחרים (מישהו אמר ביצה על...
קרא בתפוז
מלכה: יוסטון, יש לנו בעיה
הרעיון של מסעדת שף כשרה תחת המותג "אייל שני" נשמע מגניב. בפועל יש התנהלות מבולבלת, חוסר אונים במטבח ומלצרים מתנצלים, והאוכל? לפעמים טעים, לפעמים סתם.
בחיים, כך למדנו, חשוב לעדכן את מערך הציפיות מדי פעם. המון אנשים מצפים למשהו ומתאכזבים. בין השאר כיוון שאכזבה היא תולדה של ציפייה, בין אם להתנהגות "אלמנטרית" לפי בעל הציפייה, ובין אם לחוייה יוצאת דופן, בעיקר אם שילמת עליה משהו. ציפייה היא דבר טבעי, אבל הוא טומן בחובו את סכנת האכזבה. כותב שורות אלו, לדוגמה, פתר את העניין אחת ולתמיד: אי...
קרא בתפוז
דיאנא: הקסם עוד שם
בעולם שבו מסעדות שף נסגרות בקצב מדאיג, משמח לגלות שוב שמגע ידי הזהב של דוחול עדיין ניכר באוכל של המסעדה הותיקה.
נצרת היא, ללא ספק, אחת הערים המקסימות בארץ. שילוב של כנסיות ומסגדים, שוק והרים, ובעיקר מבחר גדול של אוכל מעולה. לכן, בסיכומו של יום עצוב ומדכדך בנצרת עילית שכלל ניחום אבלים כמו גם תקר בגלגל באמצע הדרך (ותודה לחברת נתיבי ישראל שמלאכי השרת שלה, ובעיקר בחור בשם לי שי,הצילו אותנו מצרהגדולה), לא היה ספק שנאכל בנצרת. הבחירה הראשונה אמורה הייתה להיותאלרדא, מסעדה שאין כמוה בכל ה...
קרא בתפוז
שתי מסעדות ביהוד: בין הסימפטיה לבנאליה
לפנינו שתי מסעדות שמספקות אוכל אפשרי, אבל בעוד שב"אסתר" המנות גדולות וסימפטיות אך קצת יקרות, ב"טאטי" המנות ענקיות אבל האוכל מגרד את הבינוניות.
אז הלכנו לאכול ביהוד. למה? כי נחמד שם. עיר נחמדה, שקטה, כמעט פסטורלית. פה ושם עובר איירבוס או בואינג מעל הראש בדרכו לנתב"ג, ולמי שאוהב מטוסים זה ממש מגניב. מה רע? שום דבר, האמת. אולי קצת שקט מדי. מבחינה קולינרית, לעומת זאת, ברור שיהוד נמצאת בפיגור מה אחרי אחותה מאור יהודה, זו עם "סמרקנד" הבוכרית, אפי הטריפוליטאי ושאר מטעמים. ביהוד שומרים על...
קרא בתפוז
שתי מסעדות ביהוד: בין הסימפטיה לבנאליה
לפנינו שתי מסעדות שמספקות אוכל אפשרי, אבל בעוד שב"אסתר" המנות גדולות וסימפטיות אך קצת יקרות, ב"טאטי" המנות ענקיות אבל האוכל מגרד את הבינוניות.
אז הלכנו לאכול ביהוד. למה? כי נחמד שם. עיר נחמדה, שקטה, כמעט פסטורלית. פה ושם עובר איירבוס או בואינג מעל הראש בדרכו לנתב"ג, ולמי שאוהב מטוסים זה ממש מגניב. מה רע? שום דבר, האמת. אולי קצת שקט מדי. מבחינה קולינרית, לעומת זאת, ברור שיהוד נמצאת בפיגור מה אחרי אחותה מאור יהודה, זו עם "סמרקנד" הבוכרית, אפי הטריפוליטאי ושאר מטעמים. ביהוד שומרים על...
קרא בתפוז
מלגו ומלבר: יש דברים בגו
זה אולי לא האוכל הכי יצירתי עלי אדמות, אבל ארוחה ראוייה ב"מלגו ומלבר" הבהירה שלפעמים הבאזזז כנראה מוצדק.
קשה בעיר הגדולה. ים של מסעדות נפתחות ונסגרות בקול ענות חלושה. יותר מזה: מרבית השפים המובילים הבינו לאן נושבת הרוח ופתחו מקומות של פאסט פוד. עומר מילר בסוסו אנד סאנס, רן שמואלי בקוקוריקו, אביב משה גם הוא עם מקום של קבב, וזו רק רשימה חלקית. לצד כל אלו ישנן מספר מסעדות שבכל זאת מצליחות, ומצליחות יפה, מי הודות לכישרון מוכח של השף העומד בראשן, ומי הודות לבאזזז, שאולי לא תמיד יש לו כ...
קרא בתפוז
שבתאי היפה: פשוט במובן הטוב של המילה
כשכמעט כולם מסביב מנסים להמציא גלגלים, כיף לפרגן דווקא למוסד קולינארי שיודע לעשות את שלו.
האמת ניתנת להיאמר. כמאמר השיר: אין כמו יפו. לא רק בלילות. ובוודאי מבחינה קולינארית. כמי שעבר לגור שם לפני חמש שנים וחצי, אני יכול רק לברך על כך שרחוב יפת הוא בדיוק דקה נסיעה מהבית שלי, מה שאומר גישה מהירה לחינאווי (הזול והלא פחות טוב מבין השניים) , בטשון חמיס (שמקפיד לעדכן טלפונית כשמגיעה פלמידה אדומה או הפציע טרחון), יש ירקות טריים ואיכותיים גם אצל אום עלי היקרה יותר וגם בשדרות ירושלים. ויש ...
קרא בתפוז
איטליאנו דה לה קוסטה: פנינה ליד הים
עם נוף משגע מסביב ואוכל איטלקי איכותי, המקום של חמודי עוקלה מסתמן כאחד הדברים הטובים שקרו לחיפה לאחרונה.
כן, אין ספק, חיפה מתעוררת. הנמנום ארוך השנים מבחינה קולינרית הוא כנראה היסטוריה. זה כבר לא רק מעיין הבירה וגלידה יונק ושווארמות מצויינות כמו אמיל ובמבינו. בשנים האחרונות החלו לקום מסעדות שף לכל דבר. הנמל 24 של רן ראש, הראויה בכל קנה מידה, ואחריה סינטה בר, ביסטרו וניה וכולא (שתי האחרונות נסגרו בינתיים) , רולא הגלילית-ערבית, תלפיות בשוק ועוד ועוד. סוף סוף יש לחיפאים סיבה לא לצאת ...
קרא בתפוז
לה רג'נס: כשרה עם תמורה
ארוחת הטעימות במסעדה הכשרה היקרה בישראל הבהירה כי ככל הנראה מדובר גם בכשרה הטובה ביותר בארץ.
עד כמה שזה יישמע מוזר, לא ממש קל להיות מסעדה כשרה בארץ ישראל. דווקא כאן, במדינה שבעוד זמן לא רב יחילו בה את חוק הלאום, שיש בה את הממשלה הכי לאומית ימנית יהודית שהייתה אי פעם, עדיין סובל המטבח הכשר מדימוי לא ממש מוצלח. נכון, הביקוש לכשר אולי גבר קצת בשנים האחרונות, אלא שהקונוטציה הכמעט בלתי נמנעת שמתלווה לכך היא לא חיובית במיוחד: החל מהימנעות מתענוגות הגויים, עבור במשגיחי כשרות שעולים המון ...
קרא בתפוז
חזרתי הרגע מ"פטאט". להלן המסקנות:
ובכן... הגודל- המנה הגדולה מכובדת אבל לא ענקית. ישנן צ'יפסיות יותר נדיבות...
הצ'יפס- אצלי דווקא היה מימד של פריכות אבל בהחלט אפשר יותר. הטיפול הראשוני וזן תפוחי האדמה נראה נכון, אולי העניין הוא בטמפרטורה של הטיגון השני. בכל מקרה, הפריכות עוד הייתה בסדר לעומת המתחרים מ"אמסטרדם פרייז" . אם קראתם לצ'יפס של פטאט רופסים, אז של אמסטרדם צריכים להיקרא פירה מטוגן. אימפוטנטים זו לא מילה. קיצר, הטעם סבבה והפריכות עוברת, איכשהו, ביום של מצברוח טוב במיוחד.
קלארו: קלאסיקה ברורה ומשכנעת
ביקור חוזר בקלארו של רן שמואלי הבהיר חד משמעית: יש כאן מקצוענים שיודעים להפיק לקחים ולצעוד קדימה.
מה לא נאמר כבר על מרכז שרונה? מצד אחד בתים מקסימים שנשתמרו בצורה נפלאה, ומצד שני מרכז אוכל וקניות שנראה מצועצע באופן מוגזם, ושנדמה כי כל תכליתו לפנות דווקא אל הלא תל אביביים שבינינו. אלו שמתרשמים ביתר קלות מכל דבר נוצץ בעיר הגדולה. התושבים המקומיים, כך נראה, רחוקים מלהתרגש ובצדק. מדובר באיזור לא הכי נגיש (ועוד לא הגענו לעניין הנגישות האישית של כותב שורות אלו) , הומה מדי, שכמותו כב...
קרא בתפוז
מחניודה: הרעש מוצדק חלקית
ביקור במחניודה מגלה שהמסעדה הצבעונית בישראל אולי איבדה משהו מהטאץבמטבח, אבל יש עדיין נקודות אור לא מעטות והרבה תקווה.
נתחיל באחת מהשורות התחתונות: אין כמו מחניודה. וטוב שאין. יש משהו שיש רק שם בירושלים. כמה שלא ניסו לחקות במרכז את האנרגיות המטורפות האופייניות, עם מסעדות כמו פלימרקט והשוקה, לדוגמה, יש כנראה דברים שאי אפשר לשחזר. לא משנה אם ישימו שם ארגזי ירקות כמו במחניודה או כיסאות מגניבים כמו במחניודה או יגישו את החשבון בתוך תיק של סבתא ויתנו בכפיים ובמוזיקה. כמו שאמר אמינם באחד ...
קרא בתפוז
משייה: ניצוצות של אוכל רב עוצמה
במסעדה הכי אותנטית של השף יוסי שטרית עד היום, אולי לא כל האוכל מבריק, אבל המנות הטובות מצויינות באמת.
אפשר כבר להכריז סופית ורשמית: השף יוסי שטרית הפך לאימפריית עסקים. כמו רושפלד, כמו עומר מילר. גם לו יש שלוש מסעדות. לא קל להיות אימפריה. תשאלו את רושפלד על הביקורות האכזריות ברובן על כל סניף בממלכה, במיוחד לגבי קונספט ארוחת ערב, כולל אחת כאן של עבדכם הנאמן על הרברט סמואל הכשרה. הארוחה שם חשפה ראשונות זוועתיות ועיקריות טובות, ובעיקר הבהירה כמה קשה לשמור על הרמה כשהשף המכהן לא שם. גם...
קרא בתפוז
אדורה: בא לשכונה
ארוחה קלילה באדורה החדשה, עם השף המבטיח אלי שטיין, חשפה לא מעט פוטנציאל ועניין.שימו לב אליו.
יש מסעדות שכנראה אף פעם לא יאכזבו. ארוחות בהן תמיד ינועו בין הטוב מאד, דרך הסתם טעיםועד לקצה הנמוך של הסקאלה שלהן:אין טענות.מסעדות שבהן ידוע שגם ביום פחות טוב אין מילה רעה באמת להגיד עליהן. זה לא מעט.אדורהשל אבי ביטון הייתה אחת כזו. ביסטרו מקסים עם פרשנות מרוקאית ים תיכונית שהחזיק מעמד המון המון זמן יחסית למסעדות תל אביב. ובצדק. ביטון יודע לבשל ועושה את זה עם הראש ועם הלב. הוא העמיד באדורה...
קרא בתפוז
ברטי: מזרח תיכון יציב
אחת הארוחות הטובות של הזמן האחרון הוכיחה שוב למה ברטי היא אחת המסעדות היציבות והאהובות בתל אביב.
מסעדנות בתל אביב היא, כידוע,אתגר לא פשוט. בתוך שפע של מסעדות ובתי אוכל מכל המינים מסביב,בתוך ההתפתחות והשכלול הבלתי פוסקים של הידע הקולינרי, לא קל להחזיק מסעדה בתל אביב לאורך זמן. יותר מאשר ההוצאות הכלכליות והמצב הכלכלי הכללי, זה שגורם ללא מעט אנשים להעדיף לאכול בבית, העניין המרכזי הוא היציבות. בעיר תחרותית ויקרה כזו, כל מסעדה שבה תאכל ארוחת ערב טובה אחת וארוחה בינונית כעבור זמן מה, נמ...
קרא בתפוז
סנטה קתרינה: בול פגיעה
המקום של תומר אגאי מגיש אוכל פשוט, ישיר, שמח ונדיב, ומספק תמורה מצויינת למחיר. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
סיור באיזור אלנבי בתל אביב בשעות הערב מגלה תנועת רכבים שוצפת. התל אביבים, כך נדמה, גילו את בית הכנסת הגדול. בעצם, בעיקר את המתחם שמאחוריו. מקומות אוכל ובילוי לא מעטים יש שם. רשימה חלקית: בר ההיפסטרים הר סיני, שישקו הבולגרית, פורט סעיד של אייל שני ושחר סגל. לכל אלה הצטרף לא מזמן השף תומר אגאי עם הפרוייקט האישי שלו. סנטה קתרינה. אגאי, בוגר מפעלות חיים כהן (יפו תל אביב ועוד) החליט...
קרא בתפוז
נונו: רומא 20 דקות מתל אביב
אולי קשה להאמין, אבל בהוד השרון נמצאת אחת המסעדות האיטלקיות האותנטיות, המקצועיות והטובות בארץ.
כל מי שאי פעם הסתובב באיזור השרון, לא כל שכן גר שם, יודע את האמת הבאה בעל פה: לא קל למצוא מקומות טובים לאכול בשרון. נכון, היום, כשאנחנו בעידן האייפון, הגוגל והאפליקציות, יותר קל להגיע אל פנינה זו או אחרת באיזור שעדיין לא הקיץ לגמרי מהנמנום הארוך שנפל או נכפה עליו, אך אין ספק שמי שכן רוצה חייב להכין קצת שיעורי בית. צריך לדעת איפה לאכול: אם במקום בלב הסימפטית ברעננה או בשווארמה כיפה אדומה ...
קרא בתפוז
קיטשן מרקט: ביד חזקה
ארוחת הטעימות אצל השף יוסי שטרית לא הותירה מקום לספק: ישנה יד יציבה ובוטחת במטבח, שמספקת אוכל טעים להפליא.
הבה ננסה משחק אסוציאסציה קצר: איזו מילה עולה לכם בראש כשאתם שומעים את המושגסצנת המסעדנות הישראלית? יצירתיות? אולי. שמן זית? בטח. בלאדי? יש מצב. פיוזן? סביר להניח. אין לי כמעט ספק שהמילהיציבותתהיה אחת האחרונות לעלות בראשנו. במציאות שבה גם ארוחה במסעדת שף ידועה ומוכרת עלולה להתברר כהימור, בין אם השף עצבני או שהתמוטט או שפשוט אינו נוכח במקום (ולראייה הארוחה האחרונה בהרברט סמואל ...
קרא בתפוז
הרברט סמואל הכשרה: מלון ים המלח
בכשרה של רושפלד יש ראשונות בעייתיות ועיקריות טובות, וגם פוטנציאל לא מבוטל, רק כדאי שבמטבחשם ירגיעו עם התיבול.
כשהיינו ילדים, לימדו אותנו המבוגרים שאי אפשר לרקוד על שתי חתונות. האדם הסביר, כך למדנו, לא יכול להיות נוכח ביותר ממקום אחד בו זמנית. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשף האחראי על כמה מסעדות במקביל. אין שום מצב בעולם שיונתן רושפלד, מוכשר ככל שיהיה, יצליח להיות בו זמנית גם במטבח של הרברט סמואל תל אביב, גם בעלמה לאונגוגם בהרצליה. אז נכון, אפשר להצליח למרות זאת, ולראייה, דווקא המזנון ...
קרא בתפוז
אונזה: בדרך הנכונה
אונזה: בדרך הנכונההשף יוסי שטרית ושותפיו יצרו מקום שמגניב לבלות בו. עוד קצת דיוק באוכל, ויהיה שם מושלם.יש מקומות שכבר כשנכנסים אליהם מבינים שאנחנו בידיים טובות.אונזהשל השף יוסי שטרית (קיטשן מרקט) היא בדיוק מקום כזה. חלל בנוי נכון, מוזיקה נעימה ותפריט לא זול אבל כזה שמביא את הערך המוסף. איזה הבדל מהשרקוטרישהייתה באותו מקום לפניה. בשרקוטרי זל יצא לי לאכול פעמים. פעמיים למרבה הצער מדובר היה כנראה בארוחה הכי גרועה שבאה אל פי במסעדות ישראל. אוכל רע, מחופף,זרוק על הצלחת, אווירה מזלזלת. אונזה ממקומ...
קרא בתפוז
מזללה- מאיר אדוני, איש יקר
מזללה- מאיר אדוני, איש יקרשלוש שנים אחרי הפתיחה, המכונה העממית המשומנת של מאיר אדוני ממשיכה לספק את הסחורה. טעים? בהחלט כן. זול? ממש לא.במבט על הקריירה שלו עד עכשיו, אפשר לקבוע בוודאות שמאיר אדוני הצליח ובגדול. נכון, תחילת הדרך לוותה בלא מעט ביקורת. לא כולם התחברו לריבוי הטעמים והמרכיבים בצלחת בכתית. עד היום יש מי שטוענים שהאוכל מאומץ מדי. כאילו חייב השף להוסיף עוד ועוד רבדים. אחרת, איך זו תהיה מנה של מאיר אדוני? עם הזמן הלך מאיר והתקרב ללב הקונצנזוס, כאשר שיאו של התהליך קורה ממש בימים אלה ב...
קרא בתפוז